יש פה עוד דתיים וחרדים שמרגישים קושי לדבר עם חילונים?

אני מרגישה את זה המון
אבל אני מבינה אותם

לרוב זה באמת הרבה יותר קשה אבל לא חסר גם חילונים שמדברים בשפה של בני אדם
כנראה את נופלת על הרבה ערסים בשקל

כשאין תורה אין דרך ארץ. זה מסביר את ההתנהגות הלא נורמלית והגסה שלהם.

אכן קשה. לכן אני אישית נמענת מלשוחח איתם כי אני לא רוצה להחשף לדברים מוזרים והזוים.

יש הרבה חילונים טובים שלא מקללים, גם אני בתור חילונית לא מקללת ושונאת אנשים גסים.

אבל חייבת לומר שאני לא מרגישה בנוח בסביבת חרדים הם נותנים תחושה שהם שופטים אותנו על הבחירות שלנו ומסתכלים בגועל כאילו אנחנו מפלצות. ואבא שלי חרדי שחי בסביבת הרבה חרדים אז זה משהו שאני מכירה מגיל קטן..

לא דתייה אבל מתחזקת
וכן, להרבה חילונים יש אנטי קשה לדת ואומרים שטויות בשם חופש הביטוי
כבוד ודרך ארץ זה לא בשבילם
לא כולם כמובן זה אבל הרבה מאוד מהם כן
האנטישמים הכי גדולים נמצאים ממש בישראל

שואל השאלה:
לא זה פשוט סגנון דיבור שונה לגמרי, זה בוא נגיד סגנון דיבור של סרטי דיסני ורוד כזה תמים כמו תסריט מסרט לעומת סרט אמריקאי זה החילונים, זה פשוט איפשהוא הקושי שם לשלב בין הנימוס לחוצפה, לא יודעת..

כן גם לי קרה כמה פעמים, אבל אפשר להיתרגל לשפה הזו, כאילו גם לי זה היה ממש מוזר אבל כן הצלחתי להיתרגל קצת

אני גם גדלתי בדת והייתי כמוך, עד גיל ההתבגרות.
ובגיל התבגרות לומדים טיפה לצפצף על החוקים אין מה לעשות.
וחילונים אני מנחש שפחות מקפידים אצלם על הקטע הזה , אבל יש ויש זה תלוי בהוקה עצמו

שואל השאלה:
בגיל ההתבגרות עדיין למדתי בדתי
הבעיה היא שהעולם והעסקים נשלט על ידי חילונים ועכשיו בתקשורת זה קשה להשתלב

מממ נכון.
אז את יכולה לשמור על דרך ארץ, והמילים יהיו מתורבתות, *אבל* ללמוד להיות אסרטיבית.

בדת מלמדים להיות מאופקים, צנועים (להצטנע), ענווה, חמלה אכפתיות.
בחילוני מלמדים את זה (אולי) , ובטח שלא באותה רמה כמו בדת.

שואל השאלה:
זהו, אני מרגישה כאילו משטרת המילים תופסת אותי לפני שאני מוציאה משהו "מסתחבק" מהפה וגם מרגישה אשמה אם זה היה מתורבת מספיק ומחפשת את זה במבטים של אנשים לרגע בתגובה שלהם בשביל האישור, זה קשה.

תזכרי בסופו של דבר שזה שפיטה עצמית / תחושת אשמה שמלווה אותך.
אני שואל את עצמי תמיג איך זה קרה שזה ככה - ואצלי לדוגמא מצאתי שהתדובה היא לא *רק[ הדת.
אלא כם אמא , שהיא שופאת ומסתכלת ואנמ צריך להיות מתורבת לידה.

ובסופו דל דבר זה הרגל. ברגע שאת תתרגלי ותיתני לעצמך להיות מה שאני קורא לו "פתוח /חופשי", הבעיות האלה ייעלמו.
ואם יש לך מישהו בחיים (לרוב מהמדפחה) שמעיר ושופט ודואג יותר מדי וכל הזמן כזה במצב רוח של לתת הערות - אז תהיי פחות בתאקלים איתו. ובמקום זה , עם האנשים בחות דווקא את צריכה לתת לעצמך להיות מי שאת מבפנים ולתת הזגמנטת להשתחרר מהשיפוטיות.

חוץ מזה , דברי איתי בפרטי בשביל הכיף אם בא לך

תכלב תדאלמ את עצמל "מי בסביבה דלך הוא ה"משטרת המילים". ותלמדי שזה מדפיע עלייך.
אחר כך כל פעם דאת לא בחברה שלו תנסי קצת פה ודם "להסתחבק" .
ואיתו לא אלא להתנהג רגיל כזה

לי לא, כי אני מדבר עם כאלו שמדברים בצורה יפה ורגישה

ברור. אנחנו לא אמורים. מה שאצלם אהבה אצלי כרת.

בשונה אני גם לא רוצה את זה. למה לי להשחית את עצמי ואת העדינות שלי עם המילים שלהם שממש דוחים? אני מתרחק מדברים כאלה, לא משתמש במילים גסות שהם משתמשים.

אני מרגישה קושי לדבר עם דתיים

וואו כעע

שואל השאלה:
כן אנונימי זה מה שאני אומרת, למה לי להשחית את העדינות שלי ולהתחיל לדבר כמו זרוקה מהרחוב או נפלטת ריאלטי האח הגדול כאילו, השפה בכלל לא משהו