חייבת לפרוק בבקשה תעזרו לי בוכה פה כל היום

התגייסתי לפני שלושה חודשים לתפקיד שלא רציתי בכלל(מנהלת רשת), סירבתי בבקום ובסוף נשברתי וחזרתי לאותו תפקיד אחרי יום בסרבנים
היה לי מאוד קשה כי אני לא בן אדם שמתנגד לדברים, אני לא הכי יודעת לעמוד על שלי.
בקיצור בקורס היה לי ממש כיף ובאמת הכרתי לשם חברות לחיים
התמיינתי גם לקורס מפקדים תוך כדי ונפלתי בשלב מתקדם אבל עדיין יש לי אופציה לצאת מהשטח
ביקשתי מהקצין מיון בסיס פתוח מודיעין כי אני יודעת שיש שם הרבה מה לעשות וזה באמת בסיס טוב (אני בן אדם עם ציונים מטורפים בבית ספר עשיתי 10 יחל הנדסת תוכנה בכללי רציתי להיות בתפקיד מודיעיני ולא הצלחתי).
בקיצור שובצתי בבסיס לא טוב נידח בדרום בסיס סגור
אני נמצאת פה במפקדה
אני כבר שבוע שני בסדיר ואני פשוט לא מצליחה להעביר יום בלי לבכות
אני בצוות של עוד 8 אנשים ואני לא מצליחה להתחבר שם לאף אחד, לא לבסיס, לא לאנשים, לא לזה שזה בסיס סגור
והמפקד שלי נוראי וכל המפקדים פה נוראיים שמים עליי פס ולא באמת אכפת להם ממני
המפקד האישי נוראי
אני פשוט מרגישה שאני לא מצליחה פה בכלום. לא הצלחתי לקבל תפקיד טוב, לא הצלחתי לקבל שיבוץ טוב לא הצלחתי בכלום
אני בדיכאון פה כבר שבועיים ואני לא מצליחה לצאת מזה
ואני גם לא אצא, זה לא עיניין של להתרגל זה פשוט אני סובלת פה עם האנשים
האנשים לא רעים אבל אנשים שאני ממש לא רוצה להתחבר אליהם, אנשים חנונים כאלה ואנשים שמת בודדים בכוח
אנחנו יושבים בחדא 4 אנשים אף אחד לא מוציא מילה מהפה(וגם אין לי חשק לדבר איתם כי הם מוזרים בעיניי), בהפסקות כל אחד הולך לחדר שלו
אין אווירה, אין כלום
כולם מתבודדים ואני שונאת את זה
אני בו אדם שהוא מאוד אוהב להיות בחברה ואוהב לשבת ואוהב להכיר
אני בן אדם ביישן בהתחלה אבל כשמכירים אותי אני הבן אדם הכי פתוח והכי משוגע בקטע טוב שהכי כיף איתו בעולם
אני פשוט פה לבד כל היום אני בוכה כל הפסקה לאבא שלי בטלפון שלא בא לי להיות פה
לא באלי להיות פה וגם קשה מאוד לצאת מפה(מי שהצליח פתח נוהל התאהבדות) וזה לא משהו שאני אעשה כי אני לא מסוגלת לדברים כאלה קיצוניים.
אבא שלי תומך בי להיות נפקדת ולהיכנס לכלא ולקבל שיבוץ אחר אבל אני פשוט לא מסוגלת
אין לי עם מי להיות אני חוזרת לחדר לבד, נכנסת ישר למיטה ורוצה לבכות שהיה לי יום רע
לא יודעת מה לעשות כבר