למה אני ליטרלי כל כל הזמן מרגישה בדידות וריקנות

שואל השאלה:
וזה לא קשור למלחמה*

אני מבינה אותך אני מרגישה גם ככה
וואלה אם הייתי יודעת החיים שלי היו אחרת

לא רק את

לכולנו יש רגעים כאלו שאנחנו מרגישים שמשהו חסר גם כשהכל טוב לכן כדי שתדברי על זה כי שיחה יכולה לעזור

לדעתי את צריכה לנסות למלא את החיים שלך בדברים אחרים, תנסי תחביב חדש,להפחית שעות ברשתות חברתיות, לכי להוליך כלבים או משהו.
פשוט תוציאי אץ עצמך מהמצב של הסתכלות תמידית על אחרים ותמלאי את החיים שלך בדברים טובים

אני ממש מזדהה איתך גם אני מרגישה לפעמים ריקנות ובדידות, אפילו כשיש אנשים סביבי. לפעמים זה קורה כי יש הרבה דברים שאנחנו לא מעכלות או דברים רעים שקרו לנו, והרגשות האלה מצטברים בפנים. זהטוב שאת הולכת לטיפולים, זה כבר צעד בכיוון הנכון. ואני כאן אם את צריכה מישהו לדבר איתו או סתם לפרוק

לפעמים התחושה של הבדידות לא בהכרח קשורה לכמות האנשים שבסביבתך, בפסיכולוגיה מבדילים בין בדידות חברתית לבין בדידות רגשית. בדידות רגשית יכולה להתרחש גם כשיש חברים ומשפחה במידה ואין תחושה של הבנה מצדם, קירבה אליהם או מקום שבו אפשר להיות לגמרי עצמך. כשמישהו עובר תקופה של דברים שליליים ומתסכלים, המוח יכול להכנס למצב של רגישות יתר לחוסר. הוא מתחיל לשים לב במיוחד למה שאין כמו למשל קבוצות חברים, קשרים עמוקים, תחושת שייכות וכו, ולכן גם השוואות לאחרים נהיות חזקות יותר. הרשתות החברתיות מחזקות את זה, כי אנו רואים בהן רגעים אידיאליים של אחרים שהם בוחרים לעלות ולא את המורכבות האמיתית של החיים שלהם.

עוד נקודה מאוד חשובה היא שריקנות היא לפעמים לא רק חוסר באנשים, אלא גם חוסר בתחושת משמעות, תחושה שאת באמת מובנת על ידי מישהו או הרגשה שאת באמת מחוברת לעצמך. לכן לפעמים אדם יכול להיות מוקף באנשים ועדיין להרגיש מאוד בודד.
דווקא העובדה שאת הולכת לטיפול רגשי היא צעד מאוד משמעותי. טיפול הוא בדיוק המקום שבו מנסים להבין מאיפה התחושות האלה מגיעות ומהם הטריגרים, בין אם זה קשור לדפוסי התקשרות או חוויות מהעבר או לציפיות מקשרים והאופן שבו את חווה את עצמך בתוכם.

עם זאת שהתחושה הזו יכולה להיות מאוד כבדה, היא גם לא נדירה כמו שאת חושבת. הרבה אם לא רוב האנשים חווים תקופות כאלה בחיים, במיוחד בתקופות מעבר או כשהזהות החברתית והרגשית עדיין מתגבשת בגיל הנעורים. זה לא אומר שזה מצב קבוע או שמשהו בך מקולקל, לפעמים זו פשוט תקופה שבה הנפש מנסה להבין יותר טוב איפה היא מרגישה באמת שייכת.

בקיצור חשוב לזכור שתחושות כאלה גם אם הן מרגישות קבועות עכשיו, הן בדרך כלל לא מצב קבוע של הנפש. העובדה שאת כבר מנסה להבין את עצמך והולכת לטיפול מראה שיש בך את המודעות והרצון להשתפר, וזה אחד הדברים אם לא הדבר הכי חשוב בתהליך. הרבה פעמים הדברים מתחילים להשתנות לאט ובהדרגה, גם אם בהתחלה זה כמעט לא מורגש. יש סיכוי טוב שעם הזמן תמצאי קשרים ומקומות שבהם תחושת הבדידות הזאת תהיה הרבה פחות נוכחת. יהיה בסדר, אני מאמין בך!

סורי על המגילת אסתר

^ וואי יש לי קראש על התשובות שלך
מחזקת את מה שאמרת

את בכל מקום