תגידו, גם אתם מרגישים שהחיים עוד לא התחילו?

האמת שכן אבל השנה הרגשתי שהם באמץ התחילו אחרי שנה מאוד קשה שנה שעברה הכרתי חברים חדשים וזהו פחות או יותר

בול
אנחנו מנסים כלכך לסיים דברים כמה שיותר מהר ששכחנו שצריך ללמוד להנות מהרגע
גם אם קשה, לא ברור או מעייף
אני גם הבנתי את זה לאחרונה
אני רק מנסה לעבוד כל יום ולסיים את השבוע ששכחתי שצריך פשוט להנות מהחיים

מדוייק

שואל השאלה:
ניסיתי לראות אם זה רק אני ככה בגלל מה שקרה לי בחיים, אבל אני רואה שלא, זה מנחם.

אז אני רוצה להגיד לכם שתפסיקו לדמיין את "הרגע המושלם" כי הוא לא יגיע. הוא לא קיים, אלא רק כמחשבה בתוך הראש.
מה שאתם מרגישים עכשיו, אלה החיים. כן, השיעמום הזה שאתם מרגישים בזמן שאתם קוראים את המילים האלה בסטיפס, אלה החיים האמיתיים.

ואז תעלה הרגשה של "אה, זהו? זה זה?" כן. וזה טוב. זה יציב. גם אם זה לא מרגש או מדהים או קסום כמו שזה נראה בדמיון שדמיינתם

לא חושבת, תקשיב ברגע שאתה אומר
"כשאני אעשה..."
או כשאני אגיע..."
זה מחשבות ממש לא בריאות,
אתה מתמקד בעתיד במקום להתמקד במה שאתה חווה כרגע וככה אתה מפספס הרבה.

לא, הדרך ומה שקיבלת/תקבל ממנה זה מה שאפשר/יאפשר לך להגיע למטרה. המטרה או "הרגע המושלם" קיימים רק לרגע והם לא בפני עצמם אלא הם בעצמם חלק מדרך יותר גדולה. אני לא מצפה לרגע עתידי שבו החיים שלי יהיו טובים, אני יודע שהם יהיו טובים ברגע שאני אתחיל לעשות דברים... העשייה היא מה שמעניין בחיים, האתגר שגורם לך לחשוב הוא המעניין. למה אני לא עושה? (אלא משוטט באינטרנט כדי להעלים את השעמום) אני בעצמי עדיין לא סגור למה...