ההורים שלי מזלזלים במצב הנפשי שלי, מה לעשות? אני מתחננת תעזרו לי

שואל השאלה:
^
בטח קל להגיד את זה שאין חרדה חברתית

שואל השאלה:
חוץ מזה, אני כבר הולכת לטיפול.
אני צריכה לדעת מה לעשות

שואל השאלה:
אז כנראה שהחרדה החברתית שלך לא קיצונית כמו שלי??
אם אתה מסוגל לתפקד כמו בן אדם נורמלי ומסוגל להגיד שזה לא ביג דיל אז היא לא באותה רמה

אני לא שואלת על החרדה החברתית אני שואלת לגביי ההורים

את רוצה את העצה שלי, ואת כנראה לא הולכת לאהוב אותה. את צריכה לבוא פעם אחת לשם לחטוף התקף חרדה וישחררו אותך משם לנצח.
זה תקף לכל דבר, פעם אחת את יכולה לפשל במשהו לגמרי וזהו את משוחררת ממנו.
ההורים שלך מרגישים שאת עצלנית וזה סתם תירוץ עלוב שלך.
תוכיחי להם שאת לא על ידי להכריח את עצמך להתמודד עם הפחדים שלך וכשתכשלי הם יבינו שצדקת.
למעשה אני חושבת שכישלון זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך

שואל השאלה:
אוף חשבתי שאנשים שמבינים חרדה חברתית יגיבו לי.
זה לא תירוץ, זו סיבה.

היי אהובה, אני מאוד מבינה את מה שאת אומרת אין לך מושג אפילו כמה
אבל אף אחד פה בסטיפס לא גורם מקצועי או מוסמך בישביל לדעת לפתור לך את הבעיות שלך.
אני באמת ממליצה לך את אפילו לא חייבת את ההורים שלך זה תלוי כבר אם את 16+.
אם את 16+ לדעתי את יכולה לפנות דרך קופת חולים ולבקש פסיכולוג. אף אחד פה לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר. ואל תקשיבי לכל האלו שאומרים שההורים שלך צודקים , או שתבואי ותקבלי מולם התקף חרדה ותהיי "משוחררת מזה" אנשים לא מבינים שזה לא עובד ככה. וזאת גם הסיבה למה לא פונים עם דברים כאלו פה באתר.
מבינה כמה זה יכול להיות מעיק אבל אל תתמודדי עם זה לבד. תפני לגורם מקצועי שיעזור לך אל תישארי עם דברים כאלו לבד
ולגבי ההורים שלך את חייבת לשבת איתם לשיחה רצינית ולהסביר להם את המצב ושאת לא עושה את זה בכוונה וכי באלך להבריז מליל הסדר. אלא שיש לך קושי שמונע ממך לעשות דברים מסויימים וצריך לראות איך לפתור את זה
ואני אגלה לך סוד: בתור אחת עם חרדה חברתית גם זה הכל רק בראש שלך תאמיני לי כל מה שאת חושבת לא נכון בכלל, כל אחד עסוק בעצמו עם המחשבות שלו על עצמו לא יודעת עד כמה זה יעזור לך לשמוע את זה
אבל כל אחד דואג לאינטרסים שלו ולתחת של עצמו סורי אבל זאת האמת
מקווה שתהיי בסדר.

יש כמה דרכי טיפול. יש טיפול פרטני פסיכולוגי (גם מול עו"סיות נגיד) ויש טיפול תרופתי שזה דרך פסיכיאטרים. נשמע שלמרות שאת בטיפול, הוא עדיין לפחות לא הכי יעיל. אני ממש ממליץ להתייעץ עם הגורם הטיפולי שיש לך לבדוק עוד אופציות ומצד אחד איך ניתן להעביר להורים בערך מה עובר עלייך, ומצד שני איך לחדד את הטיפול בך שיתאים לך יותר ויעזור יותר

אני מבין בהחלט את התחושה שלך ויודע מהי חרדה חברתית. עדיין, למרות התגובה הנוראית, היה עדיף אם היית הולכת כי זה נתפס כמו זלזול גדול במשפחה שלא "בלעת את הצפרדע" וישבת איתם בליל הסדר. אפילו שההיעדרות שלך הייתה מוצדקת, עדיין כדי שתהיה אווירה טובה במשפחה עדיף לך להתנצל. לגבי החרדה עצמה זה תהליך שאת צריכה לעבור או עם פסיכולוג פרטני, או עם טיפול קבוצתי, או עם מאמן אישי שכבר פגש אנשים כאלו או שסבל מזה בעצמו בעבר והיום הוא כמו מנטור. כדי שלא יהיו ספקות, אני לא מאמן, עדיין אם תרצי אני אשמח לתמוך ולהדריך דרך המסרים פרטיים כאן.

יקרה,

נשמע שההרגשה של חוסר ההבנה והזלזול לצרכים שלך כואבים אף יותר מהקושי שגורם מצבך.

כואב איתך את ההשלכות ואת חוסר ההבנה, את בטח סובלת מאד אם את נמנעת מדברים כאלה.
מחזק אותך ומאחל לך שתצליחי למצוא את הכוחות לשלב את החיים עם הקשיים שהם חלק ממך כרגע.

שיתוף אדם קרוב עשוי לעזור ולפעמים גם סיוע מקצועי. במקרים מסוימים גם המוקד של משרד הרווחה - 118 - עשויים לעזור.

אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. ייתכן שמתנדבנו יוכלו גם הם לסייע. אני מזמין אותך לפנות למתנדבנו בצ'אט בלינק המצורף.

מתנדב סה"ר