האם זה נורמלי שאני מרגיש ככה?

קוראים לזה כבשה שחורה תמיד יש כזה בכל משפחה נגיד אני גם ככה

לגיטימי ונורמלי לחלוטין, לפעמים קשה להתחבר למשפחה שלך אבל אחרי הכל הם המשפחה שלך ןגם אם קשה לך להיות איתם או לחשוב אותו דבר כמוהם אל תוותר על לפחות לנסות להתחבר אליהם

אל תשפוט את עצמך ככה
מה שאתה מרגיש זה נורמלי לחלוטין ויש דברים שאפשר לספר לחברים וקשה יותר לספר למשפחה למשל

אני איתך בזה

נורמלי לחלוטין, אתה ממש לא לבד בזה. בגיל ההתבגרות זה הכי טבעי בעולם להתרחק קצת מהמשפחה ולהרגיש שהחברים הם "המשפחה האמיתית" שלך, כי הם עוברים את אותם הדברים כמוך ומבינים אותך בגובה העיניים. אל תרגיש אשם, אני ממש מזדהה :)

זה הגיוני שתרגיש ככה אבל אם להגדיר נורמלי?
צריך לעבוד על זה.. אלא אם כן המשפחה שלך קשה איתך או יש שדברים מעבר שבאמת מצדיקים או שמובנים.. אז זה משהו אחר..
אבל אני יכול להגיד לך שאני אישית בהרבה דברים חופשי יותר עם החברים או אנשים אחרים מהמשפחה
אומנם משפחה מספר 1 אצלי ואני אוהב את ההורים והמשפחה והכל פשוט סגור איתם קצת בהרבה דברים

לע
מבין אותך 100%
אחותי מתנהגת כמו ביץ' ואמא ואבא כל אחד בעיסוקיו
חברים הם משפחה שאתה בונה לך (אומרים שבת זוג היא האדם היחיד במשפחה שלך שבחרת אבל מרגיש שחברים זה לא פחות מזה)

שואל השאלה:
^אני מרגיש ככה בול ליטרלי לגבי חברים.
שזה המשפחה שבאמת בניתי לעצמי
וגם אני מזדהה על מה שכתבת על המשפחה שלך(זה גם דומה אצלי)

טבעי מאוד.
לך ולחברים יש יותר מכנות משותפים, אתם רוב היום יחד בבית הספר ומניח שגם אחרי זה, אתם עוברים המון חוויות משותפות שתואמות לגיל שלכם.
המשפחה תמיד תישאר משפחה ויהיה לה מקום בחיים שלך ובכל זאת טבעי מאוד שתרגיש קרוב יותר לחברים שלך.