איך אפשר לצאת מבולימיה? אני בולימית כבר כמעט חצי שנה ונמאס לי. כל יום אני אומרת לעצמי "זהו מהיום את לא תקיאי יותר!"וכל יום שוב ושוב אני נשברת. בבקשה תעזרו לי?!

פשוט יוצאים מזה.
תאכלי בריא, אל תאכלי נשנושים.
תאכלי ארוחות מסודרות, ותגידי לעצמך בראש "אני לא יכולה להשמין כל עוד אני אוכלת בריא ועושה ספורט"
תתחילי להתאמן בספורט, (ריקוד, טניס, כדורגל, כדורסל וכו')
מאחלת לך את כל ההצלחה שיש בעולם 3>

אני כבר בולמית כמעט שנתיים, ואני חושבת שהחלטתי דווקא היום להתחיל בדיאטה שעוזרת להתמקם. החלטתי שזה לא שווה שאני אאבד את המחזור שלי או את העשתונות שלי, זה לא שווה שאני אהרוס את החיים שלי בגלל הרזון המטורף הזה, החלטתי שעדיף להיות נורמלית ולחייך ולא לפספס את חיי התיכון שלי בגלל הטיפשות הזו. אם אוהבים אותי בגלל מי שאני - גם אני יכולה לאהוב אותי.:)

קודם כל - כל הכבוד לך שאת רוצה לצאת מזה.
אבל זה מאד קשה ולרוב בלתי אפשרי לצאת מזה לבד ללא טיפול.
(חצי שנה זה כבר הרגל של יחסית הרבה זמן, זה לא יום או יומיים.)
וגם אין סיבה שתעשי את זה לבד ללא תמיכה.

יש מרפאות שמטפלות בזה, כמו למשל אגם, או הנוטרים.. וכאלה.
או שאת יכולה גם ללכת לטיפול בנפרד אצל פסיכולוג,
שמתמחה בהפרעות אכילה, בשילוב עם דיאטנית..

בהצלחה 3>

דברי עם אמא שלך היא תדע איך לעזור לך ♥

סיפרת להורים שלך על זה?
זה חשוב, למרות שלרוב זה דיי מביך לספר על זה.
הם יעזרו לך ויקחו אותך לטיפול שאת זקוקה לו,
וזה יעזור גם בזה שהם יוכלו לעודד אותך אחרי ארוחות ולשמור עליך.

אני חולה באנורקסיה מסוג מטהר (אנורקסיה-בולימיה)
אני בטיפולים כבר הרבה זמן,
ועם החלק של ההקאות הפסקתי מלפני כמה חודשים, (ואני חולה כבר 9 שנים)
אז אם אני יכולה- גם את יכולה!
שתתעודדי..:)

בינתיים אני יכולה לנסות להגיד לך דברים שעזרו לי,
ואולי זה יקל גם עליך-
זה-
1- לא לאכול ארוחות מאד גדולות.
לאכול הרבה ארוחות קטנות ומסודרות במקום זה.
2- אחרי האוכל- תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת לעשות.
כדי שלא תחשבי על זה שאכלת וכו'..
3- אפילו לפני שאת אוכלת- תדאגי שתהיה לך תעסוקה לאחרי האוכל.
4- להשתדל לאכול כשיש אנשים בבית, ולאכול לידם, ולא לבד.
5- גם אחרי האוכל- להיות עם אנשים ולהשתדל פחות להיות לבד.
6- עוזר מאד- אחרי האוכל לדבר בטלפון עם חברה (או מישהו אחר).
7- לאכול אוכל מזין ובריא- ובכמות מספקת.
לא להגיע למצב שאת מאד רעבה.

(ושוב- לרוב צריכים טיפול נפשי, ודיאטנית..
מה שרשמתי זה מטפל בסיפטומים- ולא בבעיה עצמה..
צריכים לטפל בבעיה עצמה מהשורש.. )

מקווה שעזרתי קצת:)
שוב בהצלחה 3>

תלכי לפסיכולוגית שתוכל לעזור לך לצאת מהמצב הזה, זה באמת קשה ולדעתי בלתי אפשרי לעשות את זה דרך הסבר באינטרנט (או תשובה לשאלה שאת שואלת).

שואל השאלה:
13 ; (

בת כמה את?