הרכבם של גלעיני משמש - האם זה נכון שבגרעיני משמש (גוגואים) יש ציאניד? מה קורה אם אוכלים 20 מהם?

אני לא בטוח לגבי גוגואים, אבל ידוע שבשקדים מרים, כלומר מקולקלים כבר, יש ציאניד.
אם מכניסים לגוף כמות מספקת של הרעל הזה, אז כמובן שעלולים להיפגע ואף לסכן את החיים.
איך בכלל ניתן לאכול גוגואים?

לחרצני ורדניים מסויימים יש חומצה ציאנית בעיקר בשלבי הגידול של הפרי. בשקדים מרים - סוג של שקדים - יש יותר, אך גם באחרים בנסיבות מסויימות יש להשמר. אם אתה תלמיד - אנציקלופדית הויקיפדיה יכולה לעזור לך. אבל כמו שאמר קודמי - כילדים שיחקנו עם חרצני משמש אבל לא חלמנו לאכול את התוכן הרך שבחרצן.

חלק מהשעשוע בגוגואים היה לשפשף חזק בשני המשטחים הרחבים עד שנוצר חור, דרכו מוציאים את התוך והופכים את הגוגו לצפצֵפה. אז כמובן אפשר לאכול את התוך, שהוא בד"כ טעים. לי ולחברי לא נגרם נזק, כך שאני משער שציאניד או חומרי מוצא לציאניד לא היו שם. שנית, שקדים מרים אינם שקדים מקולקלים (כידוע שקדים נשמרים זמן רב) אלא שקדי בר שעשירים בחומרי הגנה על הזרע, כולל החומצה הציאנית. הזן התרבותי הנאכל אינו מר ואינו מכיל אל הרעל.