איך מזהים איפה הגבול בין מאוהבת לאובססיבית?

לפי מה שהציבור רואה מהצד

הכל בעיני המתבונן-המעורבים הם שקובעים את המינון, את הכמות והתכיפות, ורק אחד מהם יכול להחליט מתי זה יותר מידי.
אבל באופן כללי-כל בר דעת מבין, שציתותים לשיחות, מעקבים, חקירות, כל אלה הם חציית קו אדום.
כמו גם להעמיד 'סטופר' לבן הזוג ולהחליט שאם איחר לפגישה-, או דיבר עם מישהו, זה סימן שיש כאן בגידה.
לקנא באופן כללי-יותר נכון, להראות את זה, זו אובססיה, לא בריא לא מקרב, ומסתיימים בד''כ קשרים כאלה-לא בטוב.
החוכמה היא להבין, שאם בן/בת הזוג, לא יהיה איתנו מתוך רצון, מתוך בחירה, מתוך משאת נפש שלו אז מה שווה הקשר מלכתחילה? אם הוא לא נמשך לבד, מתוך דחף טבעי שיש לאוהבים, ולא מתגעגע מאיליו, כדאי לוותר מראש ולא להמשיך כזה קשר.
כי איך ייגמר בסוף אילוץ כזה מצד אחד מהם? בזה שהשני יקום וילך, והמקנא יישאר גם עזוב, גם מושפל כועס ולא מעריך את עצמו.
כשנותנים מרחב נשימה ושומרים על מרחק, ונותנים לכל צד זמן לחיות את חייו הפרטים קודם כל, אז יש הצלחה וזה מראה על אהבה, כשמכבדים את הצד השני ולא 'חונקים'-זה רגש טהור.
ואפילו כשרוצה ''חופש'' או פסק זמן מהקשר.