2 תשובות
שואל השאלה:
סיפורו של יואל, בן 18:
“חיי היו רגילים למדי עד בערך גיל 12, אני בן יחיד להורים אוהבים, ובתקופת בית הספר היסודי השתתפתי בחוגים ונחשבתי לתלמיד טוב. בערך בכיתה ו’, התחלתי להרגיש שונה, התחלתי להאמין שאף אחד לא אוהב אותי או מחבב אותי וחשתי עצבני וחרד בקרבת אנשים. הפחד הזה הפך להיות גורם משמעותי מאוד בחיי – פחדתי להגיד את הדבר הלא נכון ופחדתי שאבייש ואשפיל את עצמי. הפחד הלך והתגבר בחטיבת הביניים. כל אירוע חברתי דרש תכנון והכנה. הקדשתי מחשבה רבה לדברים שעבור אחרים היו שגרתיים למדי – הייתי מודע מאוד לצורה שבה אני זז ולצורה שבה אני מחזיק את הידיים. הרגשתי כאילו שכל הזמן בוחנים ומסתכלים עלי ועל כל תנועה שאני עושה. התחלתי להימנע מלעשות דברים: כשלא עשיתי דבר, לא יכולתי להיכשל. לא העזתי לדבר עם בנות, וכמעט שאף פעם לא דיברתי בטלפון – ואם כן אז רק בנושאי לימודים, התחלתי להאמין שפשוט נולדתי בלי ביטחון עצמי.
אבל היו פעמים שפתאום הייתי נתקף בפרץ בלתי מוסבר של ביטחון. בזמנים שכאלה, הייתי מבין שישנו אדם כלוא בתוכי, כזה שאהבתי, כזה שהייתי אמור להיות. הבנתי שישנו עולם ללא חרדה וללא מודעות עצמית משתקת. בזמנים שהרגשתי את הביטחון שמתי לב שאנשים חיבבו אותי יותר, הייתי יותר מוחצן ולפעמים אפילו משעשע ומקסים. אבל הרגעים האלה היו באים והולכים.
זה קרה לכם גם ההתקפה של פרץ בלתי מוסבר של ביטחון?
סיפורו של יואל, בן 18:
“חיי היו רגילים למדי עד בערך גיל 12, אני בן יחיד להורים אוהבים, ובתקופת בית הספר היסודי השתתפתי בחוגים ונחשבתי לתלמיד טוב. בערך בכיתה ו’, התחלתי להרגיש שונה, התחלתי להאמין שאף אחד לא אוהב אותי או מחבב אותי וחשתי עצבני וחרד בקרבת אנשים. הפחד הזה הפך להיות גורם משמעותי מאוד בחיי – פחדתי להגיד את הדבר הלא נכון ופחדתי שאבייש ואשפיל את עצמי. הפחד הלך והתגבר בחטיבת הביניים. כל אירוע חברתי דרש תכנון והכנה. הקדשתי מחשבה רבה לדברים שעבור אחרים היו שגרתיים למדי – הייתי מודע מאוד לצורה שבה אני זז ולצורה שבה אני מחזיק את הידיים. הרגשתי כאילו שכל הזמן בוחנים ומסתכלים עלי ועל כל תנועה שאני עושה. התחלתי להימנע מלעשות דברים: כשלא עשיתי דבר, לא יכולתי להיכשל. לא העזתי לדבר עם בנות, וכמעט שאף פעם לא דיברתי בטלפון – ואם כן אז רק בנושאי לימודים, התחלתי להאמין שפשוט נולדתי בלי ביטחון עצמי.
אבל היו פעמים שפתאום הייתי נתקף בפרץ בלתי מוסבר של ביטחון. בזמנים שכאלה, הייתי מבין שישנו אדם כלוא בתוכי, כזה שאהבתי, כזה שהייתי אמור להיות. הבנתי שישנו עולם ללא חרדה וללא מודעות עצמית משתקת. בזמנים שהרגשתי את הביטחון שמתי לב שאנשים חיבבו אותי יותר, הייתי יותר מוחצן ולפעמים אפילו משעשע ומקסים. אבל הרגעים האלה היו באים והולכים.
זה קרה לכם גם ההתקפה של פרץ בלתי מוסבר של ביטחון?
אנונימי
קראתי על זה קצת
ונראה לי שאני קצת
לא לא קצת
הרבה.
מאוד.
תיאור מדוייק שלי
חוץ מפחד במה
ונראה לי שאני קצת
לא לא קצת
הרבה.
מאוד.
תיאור מדוייק שלי
חוץ מפחד במה
באותו הנושא: