מה לא טוב אצלכם בחיים? תפרטו למה החיים שלכם לא מושלמים.

שואל השאלה:
אני פשוט רוצה לדעת, כי אני מרגישה שהחיים שלי הכי גרועים שיכולים להיות.
אני רוצה להשתכנע שיש גרוע יותר..
אתם יכולים לכתוב מאנונימי, פשוט אשמח לשמוע.. אבל אתם לא חייבים

בדד רק בבית ספר..

יש אנשים שבטח יותר רע להם בחיים ממך, אבל עדיין לא צריך לשאול

אין לי אף סולד

הידיעה שיש 2 יחידות חובה בתנ"ך.

אני מאוהב כבר חצי שנה בידידה הכי טובה שלי בזמן שהיא מספרת לי על החבר הראשון שלה והנשיקה הראשונה שלה ואז כשאני אומר לה שאני אוהב אותה היא אומרת לי שהיא לא רואה אותי ככה...

אל תזלזלי,
התאמצתי מאוד כדי להגיע ל-55.
אז תנ"ך זה רע.

שואל השאלה:
לא מזלזלת, אבל זה לא הכי גרוע

אין לי אף סולד ואין יותר גרוע מזה.

אין לי חברים בבית ספר והמשפחה שלי לא שמה עלי

סליחה, תמיד למישהו יש חיים יותר גרועים. אם "הדשא של השכן ירוק יותר" אז זה גם עובד הפוך.
כל אחד חושב שהחיים שלו הם קשים. וזה בסדר כי אי אפשר להשוות בין חיים עכשוויים לבין חיים בשואה למשל.
אין דבר כזה השוואה בנושא כזה, שכחו מזה.

החיים שלי טובים
מהסיבה הפשוטה שאני לא מסתכלת על החסרונות שלהם כל היום ובגלל זה אני גם לא אפרט עכשיו.

אז תתעלמי.. זה שהיא לא מבינה, לא אומר שזה לא באמת ככה.
למשל כשאני לא מצליחה לפתור תרגילים במתמטיקה, המורה שלי חושבת שאני לא משקיעה מספיק ואני משקיעה את הכושר שלי, את חיי החברה שלי ואת החופש שלי בשביל 60 בתעודה.
בקיצור, לא כולם יבינו את הבעיה שלך אבל זה לא חשוב. העיקר תנסי להמשיך לפתור את הבעיות.

לכול אחד יש משהו לא טוב בחיים אין אף אחד שהחיים שלו מושלמים, כמו שכול בן אדם לא מושלם. את צריכה להיסתפק במה שיש לך וגם להבין שזאת רק תקופה והיא תעבור

אח של חברה שלי התאבד.
ההורים שלה גרושים.

גם אני עושה את זה כשרע לי, מחפשת עם יש גרוע יותר ואז אני מגלה שאני עצובה ובוכה על שטויות וזה משפר את הרגשתי:)
קצת מפגר... אבל זה עוזר לי

המשפחה שלי מתעלמת ממני שחכו לי את היום הולדת שוב (לא שאני מופתעת) לקחו לי את ה4,000 שחסכתי גנבים מפגרים שפרצו לבית הממוצע ציונים שלי צנח המורות שלי מתחילות לשנוא אותי וגם הילד שהייתי מאוהבת בו מעונין במישהי אחרת והיא סתם פרחה שכל הזמן משפילה אותי ההורים שלי רבים ואבא שלי מתנהג כמו חמור לאמא שלי הם עומדים להתגרש, אח שלי כל הזמן מרביץ לי ויש לי סימנים כחולים אה ואני הייתי ספורטאית ובגלל פציעה מפגרת אני כבר לא אז זה מספיק טוב? מתמודדים גם אם קשה

אני מרגישה שהחיים שלי חסרי משמעות.. וזה באמת מה שזה. נשרתי מהלימודים, עבדתי ב5 עבודות בכולן העיפו אותי אחרי שבוע, אז אני ישנה כל היום. ככה כבר 3 שנים.
אני יוצאת עם חברות מידי פעם, זה הדבר היחיד ששומר על שפיותי. זה שאתה נושם לא אומר שאתה חיי. אני בת 17

אני לא ממש יודעת איך לפרט..
ריקנות, חוסר עניין, דיכאון בלי סיבה, אין עתיד..
אבל זה די נפוץ אצל בני נוער.

חבר שלי עזב אותי, אני מרגישה לבד כל כך, נרקבת בתוך עצמי..

אוקיי
חבר שלי בגד בי (אקס) היינו ביחד שנה והיה לנו את הקשר הכי קרוב בעולם והוא ניבהל כשחשבנו שאני בהריון
סבא שלי ניפתר והוא היה הסבא הכי טוב בעולם אהבתי אותו מאוד ודיברתי איתו כל יום
החברה הכי טובה שלי עזבה לארהב לתמיד
בת דודה שלי בעלה ושלושת הילדים הקטנים שלה שאני אשכרה גידלתי אותם ממש כמו אחות או יותר מזה, כל אחד ואחת מהם מלידה ועד שהם עזבו לשוודיה לפני כמה חודשים הייתי משכיבה לישון כמה פעמים בשבוע שרה להם שירי ערס קוראת להם סיפורים מלמדת אותם דברים (ללכת בין השאר) ואני לא יודעת מתי הם יחזרו. לא בקרוב
ועכשיו אני אגיד מה כן טוב בחיים שלי
היה לי חבר ראשון שעד המקרה שהיה איתו היתה שנה ממש מדהימה כי למדתי מזה לאהוב בכל מובני המילה
יש לי הורים מדהימים שיעשו בישבילי הכל
אני כותבת שירים ומלחינה מנגנת ושרה כמו שתמיד רציתי
אני יודעת לבטא את עצמי
יש לי חבר חדש שאני אוהבת מאוד ועושה אותי מאושרת
יש לי משפחה תומכת וילדים בשוודיה להתגעגע אליהם
אני מצליחה בלימודים ואני יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי אני רוצה להיות פסיכולוגית ואני רוצה להיות אמא, ולעשוק במוזיקה ובציור בזמן הפנוי שלי
ויותר מהכל יש לי רוגע נפשי ניסיון והבנה מהירה, אז מתי שאני אתגבר על הבעיות שלי כמו פחד במה למשל, השמיים הם הגבול:) תנסי לחשוב גם מה חיובי בחיים שלך
אני בריאה
לא סבלתי בחיים שלי ממחלה סופנית
יש לי ראיה אני רואה מהעיניים שלי
יש לי את חוש השמיעה
רגלים, ידיים, להמשיך? אוכל לאכול בית לגור בו, קורת גג. חדר, מקלחת

זה לא עונש לחיות
זו זכות להיות חיים
את יכולה כמה שאת רוצה לבכות על החיים שלך אבל יש אנשים שלידם את חיה כמו מלכה. והם מאושרים ואסירי תודה על החיים שלהם. אז תבחרי מה הגישה שלך

ברלין.
זה הרס לי ת'חיים מאז שעברתי ב- 28.5.2014 חיים בזבל כי בישראל היה לי מושלם וגם עכשיו יש את הבעיות האלה:
1) דירה קטנה, בישראל הייתה לי דירה ענקית של שתי קומות שפעם עשינו קונצרט ובאו 56 אנשים לדירה.
2) לילמוד תגרמנית החרא המטופש הזה שאגב בגללו שכחתי אנגלית
3) אני לא ממש מקובלת בגלל מלכת הכיתה
4) משעמם לי בארץ הזאת כי בישראל הייתי בכמו כפר כזה (זה היה קריית ביאליק) והחברות גרו לי ד ותמיד ירדנו למטה להפתקאות ביער ולשחק בכיף, ופה אני לבד וכדאי לינסוע לחרה הכי טובה צריך 15 או יותר דקות במיטרונית או משהו,
5) מקומות משעממים נימאס לי מהמקומות עם היערות זה משעמם ואנשים יחשו שזה מהמם אבל לא אני כבר עדיף את תל אביב מי זה
6) מורה מעצבנת בכיתה הכל רק לילמוד גרמנית לילמוד גרמנית אין עיברית (זה בית ספר יהודי אבל יותר יש גרמנחת ) דיי נימאס מהשפה הזאותי ולי נימאס מהשפה הרוסית בבית, לפחות החברה הכי טובה שלי מדברת עיברית שם,
7) בקיצור זו ארץ מטומטמת שאני לא סובלת מי שחושב שכיף, הא שיחלום עלק כיף לי...

שואל השאלה:
למה שלא תחזרי לארץ? ולמה עזבת בכלל אם מותר לי לשאול

אין לי ולא היתה לי אף פעם חברה כי אני חרדי ונגזר עלי לחכות עד החתונה וממש לא באלי

כי אני מתאהבת מהר, ההורים שלי ממש קשים איתי בדברים שקשורים לבנים ולפייסבוק ואינסטגרם וזה.. לא שחסר לי חברות אבל לפעמים יורדים עלי בכיתה וזה מעליב..

יש לי אבא שיכור הוא שובר דברים בבית לפעמים מעצבים ו/או מרביץ לילדים ולאמא שלי
פעם אחת הוא ניסה להרביץ לאמא שלי עם כסא והייתי צריך להגן עליה מהמכות בגוף שלי כאב לי הרגל שבוע או שבועיים אחרי זה...

בשמונה השנים האחרונות אני סובלת ממיגרנות חריפות, כאבי ראש, בחילות והקאות יום-יום.
הכרתי השנה שני אנשים שנורא התחברתי אליהם וזה נדפק כי אני מסרבת להיות יותר מידידה בשבילהם. עכשיו אנחנו לא מדברים בכלל.
בשנתיים האחרונות היו לי המון התקפים ולא יכלתי להגיע לבית ספר, התדרדרתי בלימודים ואני מתוסכלת כי קשה לי להשלים את החומר במתמטיקה בלי הכוונה ואין לי כסף למורה פרטי. ההורים לא עוזרים ובבית ספר לא נותנים שיעורי פרטני למרות שצריכים.
הייתי מבריקה, הייתי אמורה להיות בחמש יחידות מואץ במתמטיקה ובגלל התקפים פסיכוטיים נכשלתי כי לא הגעתי בכלל לבי"ס ולא השלמתי מבחנים, אאז עכשיו אני בשלוש יחידות - מנסה להשלים חומר של שנתיים בחודש בשביל לעלות בחזרה.
חוץ מאלו, אני ממש מרוצה מהחיים שלי. רק לפני כמה חודשים יצאתי מדיכאון קליני.

משפחה גיהנום משקורה לי הכול באשמתם אין לי כלום

אני לא יוצאת מהבית, אין לי חברות או ידידים, אני בדיכאון, אני שמנה, סיימתי בית ספר ואין לי כוח לעשות עם עצמי שום דבר, מקבלות הטפות מההורים בכל יום על איך שאני חיה ביום יום, ( כאילו שאני לא יודעת ), מעדיפה פנים שהכל בסדר איתי.. אני פשוט לא מבינה איך הם לא קולטים לבד שרע לי אם הם רואים שאני כל היום לבד.
לא בא לי לצאת מהבית כבר, נכנסתי למצב הזה עמוק יותר מדי..
אני חושבת ששברתי שיא בחיים הגרועים ביותר.
יותר משלכם לפחות.

אני בדיכאון קליני, אני חייה במקום שהאנשים פה חושבים רק על התחת של עצמם
אני רואה את חברים שלי רק בסופש ואמא שלי חושבת שאין לי רגשות.
בקיצור, הדכאון הכי מעצבן, קשה לצאת מזה ואני על תרופות לצערי
יש עוד אני לא יפרט כולכך.

אמא'לה קראתי פה עכשיו תגובות ואני ממש על סף דמעות.
ואני חשבתי שהחיים שלי קשים... יש פה כל כך הרבה אנשים עם בעיות שלא היו לי גם לא בסיוטים והרגע הבנתי שאני צריכה להגיד תודה על הטוב למרות הרע. הבעיות שלי לא הפכו לקלות יותר, אבל גם למי שחושב שלראות ולהקשיב לקושי של אחרים זה לא עוזר, זה נותן נקודת מבט אחרת, לראות שיש יותר קשה. אני מאחלת לכולם פה שכל הרע הזה יעבור להם, ושהם לא יסבלו הרבה בחיים, ואני רוצה להזכיר לכם שכל זה רק מחשל אותכם כדי שתתמודדו יותר טוב עם החיים, אני רוצה להאמין שכולכם פה אנשים טובים.
אני מאחלת לכם בהצלחה ואומרת תודה שגרמתם לי להזיל דמעה ואז לחייך כי נזכרתי שתמיד יגיעו רגעים טובים יותר, תחזיקו מעמוד!:) אוהבת אותכם (חח גם בלי להכיר אותכם)

זה נראה לי הדבר הכי קיטשתי ודרמתי שכתבתי בחיים (ואני הכי לא כזאת) אבל שתדעו שהכל פה הכי אמיתי. שיהיה לכם בהצלחה.

אמא שלי חלתה בסרטן שנה שעברה. עשו עלי חרם ומרכלים עלי מאחוריי הגב בצורה של: זונה, שתלך להזדיין. אחת מהמקובלות שונאת אותי, אז היא צוחקת עלי. בנים מתחילים איתי אבל מיד עוזבים את זה. אבא שלי בקושיי בבית, האחים שלי נמצאים בצבא ובאוניברסיטה, והכלב נמצא בבית אבל יש לי יותר מידי חוגים אז אני גם בקושיי בבית. אני לא יכולה להיות אצל סבא וסבתא שלי כי הם משפצים. כל בגד שאני לובשת, גם אם הוא לא חשוף בכלל, קוראים לי זונה ומעליבים אותי. החבר הכי טוב שלי לא מדבר איתי, כי הוא מאוהב בי ואני לא בו, אז הוא מתרחק ממני. אני חושבת על לחתוך, אבל אני תמיד חייבת להתאפס, כי לפני חודש אחת החברות של אח שלי התאבדה, וזה יגרום לו עוד סבל. ובסך הכל, אני רק בת 12.

אני לא אוהב את המראה שלי... קצת באסה..

וואו מאיפה להתחיל..
המשפחה שלי נוראית.. ההורים שלי הורים מכירים האחיות שלי מזעזעות באופי וגם אני, חלק מזה באשמת ההורים שלי.. הם יורדים עלינו ככה זה אצלנו במשפחה רק ירידות..
אני קצת שמנמנה וזה מפריע לי, יש לי הרבה חברות אבל אין לי ידידים בכלל ולא היה לי שום קשר רומנטי ואני בת 19 עוד מעט..
אני לא מאוד חכמה ואני לא מאוד מוכשרת, כלומר אני כן חכמה ומוכשרת אבל לא ברמה גבוהה כדי לעשות עם זה משהו

המשקל שלי, המראה שלי, נדפקתי עם החברות הכי שטחיות שיש, הורים שלא מתעניינים בי, אבא בוגד באמא שלי עם אישה אחרת וחושב שאנחנו לא יודעים מזה, מצב כלכלי של המשפחה רע מאוד, אבא שלי לא עוזר לאמא שלי בכלום, אין מישהו שבאמת אני יכולה לעשות איתו שיחת נפש, אני מסתדרת עם עצמי.
התוצאה? ילדה בלי ביטחון, דיכאונית בלי שמחת חיים ופסימית שקל נורא לשפוט.

לא מושלמים כי גם שאני עם כמה בנות אני יכולה להרגיש לבד, אני יכולה להיות חברה אמיתית אבל לאף אחת לא אכפת ממני ואני גם מצחיקה אבל לא מעריכים אותי.
אני גרועה באנגלית.
אבל הדבר שהכי לא מושלם אצלי זה שהיה לי ידיד שאהבתי, אהבנו אחד את השני שנה ומשהו אחרי כשרבנו וזהו, זה לא הסתדר, בחיים לא נפגעתי ככה.. מאז, עברה שנה ומשהו, זה נגמר מלוכלך וכן, הוא חסר לי, בתת מודע, אולי אני כבר לא מרגישה כלום כי עבר זמן אבל ברור לי שאם הוא היה פה, היה לי מושלם, כמו פעם.
אני יכולה להסתובב עם הרים של בנים וזה לא יהיה אותו דבר

אני בדיכאון, אין לי חברות
אני לא כל כך יוצאת מהבית, ואני כל הזמן רבה עם אנשים בגלל שנהייתי עצבנית
מכל המצב הזה.
אמא שלי חולה בסכרת במצב קשה, היא כל היום במיטה, ואני באה להיות איתה ולהביא לה אוכל.. אבא שלי גם עוזר לה, וגם הוא נהיה בדיכאון בגלל כל זה, אבל למרות הכל הוא ממשיך לעשות קניות כרגיל ולטפל בבית הזה. יש לי אח שיש לו בעיות נפשיות.. הוא לוקח כדורים ומטפל בעצמו, אבל אני לא מסתדרת איתו בגלל כל מיני דברים שקרו בעבר
התחלתי לעבוד בחנות בגדים ( סיימתי בית ספר ), בינתיים טוב לי שמה.. והכרתי שמה כמה אנשים, אני מקווה שאני אצא מהדיכאון.

אני עצלנית. אין לי כוח או רצון להשקיע, אבל אני מתאכזבת בטירוף מהתוצאות הנמוכות.
אני עומדת לרדת להקבצה ב למרות שאני חכמה כמו בהקבצה א1, אני פשוט לא משקיעה.
אז אני לא אוכל להיות בפיזיקה..
כשאני לבד, (וזה קורה הרבה כי אין לי הרבה חברות והן במשצים אז הן הולכות הרבה לטיולים) אני נכנסת לדיכאון פשוט עד שאני מפסיקה להיות לבד..
אני סופר ביישנית. כשיותר מידי מדברים איתי פאקינג מתחילות לי דמעות בעיניים בגלל הלחץ ואני עושה את עצמי כאילו עשיתי פיהוק ואני עייפה.
ֿאני לא יפה, אין לי ביטחון עצמי.
וזהו..

יש לי בעיות בריאותיות מעל לשנתיים, כבר שלוש חודשים אני לא הולכת ללמוד, אין חברות שיתמכו בי (עזבו אותי בתקופה הכי קשה), והמחלה מתבטאת במראה חיצוני.. ועם זה צריך לחיות ולהתמודד יום יום.

אני רק בת 14... קשה להסביר ואני מאמינה שיש אנשים אומללים יותר אבל סתם אין לי בעיה לספר למה החיים שלי רחוק מלהיות דבש... נתחיל בקל ונעבור לקשה...

1. אני ממש מכוערת... אבל ממש מאוד מכוערת הפנים הכי מכוערות בעולם ובחיים לא תראו מישהי שכל כך הרבה מנסה להשקיע בשיער שיהיה שיער בריא וארוך ומשתדלת ואחרי שעתיים תוהו ובוהו! למה לאף אחד אחר זה לא קורה ככה כמוני? למה? נגיד מישהו שלא מעניין אותו השיער שלו...

2. אנשים לא מחבבים אותי ממבט ראשון (ובכלל) אני אדם שמעדיפים לשנוא אותו פשוט, אף אחד לא מודע לזה אפילו ואני יכולה להגיד את זה עד מחר ואף אחד לא יבין על מה אני מדברת אבל זה בטח משהו פסיכולוגי או שהכול נדמה לי או שפשוט כמו שמירון אמר בפרויקט הלהקה 1... "יש אנשים ששונאים אותם בלי לדעת אפילו" ואין לתאר את זה טוב יותר

3. אני סובלת משנאה עצמית כל כך גדולה שפשוט לפעמים אני עומדת מול המראה וסוטרת לעצמי הכי חזק... זה ממש מגיע לי ואני מרחמת על כל מי שאי פעם פגש אותי ומקנאת במי שלא פגש... לא מגיע למישהו חברה\בת\אהבה כמוני (פח... כאילו שאני אהבה של מישהו... הייתי מתה!) אז בגדול אני מכוערת, קנאית, טיפשה, היסטרית, דרמטית, מגזימה, מעצבנת, שנואה, מגעילה ורעה!

4. אני גרועה בלימודים אני לא מסוגלת ולא יודעת איך אני בכלל אסיים בצפר

5. אבא שלי כל חיי היה אדם אלים הוא הרביץ לי וקרה הרבה עכשיו עבר מספיק זמן ואני לא ממש רוצה איתו קשר כי אני לא מושלמת ורחוקה מזה ומה שהוא צריך זה רובוט שלא יעשה טעויות... על כל טעות שלי כאפה! הוא גר באילת אחרי 3, 4 שנים גרתי אצלו (זה היה שנה שעברה) ן והשנה חזרתי שוב לאמא שלי והוא ראה בזה בגידה סיפר לכל אילת שאני בוגדת מגעילה שבכלל לא אכפת לי מאבא שלי אחרי שאמא שלי גילתה את זה רצתה שהוא שוב יתחיל לשלם כסף (כי מקודם ביקשתי ממנה לוותר לו) אז היה ריב ואני יצאתי אשמה... אני יודעת שקשה לאבא שלי כי גרתי איתו והמצב על הפנים אבל יש אוכל במקרר וזה כבר טוב אבל זה לא הסתיים ב"הם חיו באושר ועושר..."

6. כל צעד קטן שאני עשיתי בחיים זה טעות גדולה אני מכניסה את עצמי לצרות בלי לדעת ואני לא מבינה למה ואיך אני תמיד מגיעה למצבים כאלה בקיצור אין לי מושג לאן לדחוף את הראש כדי שזה יגמר!

7. קשה לי להסביר את עצמי וקשה לי אבל לא ברמות קריטיות אז אם אני אגיד למישהו שאני מסכנה יצחקו לי בפרצוף ויגידו "מה? לך קשה? שמעת על אנשים בלי הורים? בלי בית? בלי יד? בלי רגל?" כן, שמעתי אבל אם יש לי בית, הורים, אוכל במקרר ואיברים במקום אז זה פוטר את הסובבים לי לרחם עלי רק קצת?

זהו זה הכול בגדול סורי על החפירה והמשך יום נעים

מקווה שלא עיצבנתי עם החפירה הזאת כי...

8. יש לי חרדה ממקובלים תמיד בשיחה עם מקובל\ת אני רועדת אומרת משהו דבילי ויוצאת טיפשה צוחקים עלי ואני בדיחה בגדול... אז כמו שאמרתי אין לי בטחון חברות יופי כסף אבא שאוהב אותי מזל בחיים אנשים שמבינים אותי חוכמה וכ'ו

-אני מכוערת ושמנה
-החבר שלי אוהב את החברה הכי טובה שלי
-אין לי חברים איפה שאני גרה
אני שונאת את עצמי
-אני חותכת

אה ושכחתי לציין גם שאני בתת משקל...

לזאת למעלה ^ אני רואה למה ישלך חיים קשים, את רק הופכת אותם להיות ככה.
"אין לי חברים, אני בתת משקל, קשה לי להסביר את עצמי, אני מססככנהה תררחמוו עעלליי!"
מנסה רק למצוא את הרע בחיים, אתזה כולם יכולים לעשות. במקום זה אולי תמצאי את מה שיהפוך את כל העצב הזה לשמחה. תחביבים, אנשים אהובים או דברים שמשמחים אותך במקום לשבת כל היום ולחשוב כמה שהחיים גרועים ולא לעשות עם עצמך כלום.
גם אני יכולה עכשיו להוציא לך מיליון סיבות למה לבכות ולהיות עצובה, זאת לא בעיה.
אל תחפשי אנשים שירחמו עליך.

אני חושבת יותר מדי, אני חצויה מאוד: אני אוהבץ מקצועות מתמטיים אבל אני לא יודעת אם אני מתאימה להם בכלל ומכאן אין לי עתיד מוחלט, אני ביישנית מאוד כך שאין לי חיי חברה שופעים, אני משקיעה את הנשמה שלי בשביל 60 במתמטיקה, אני לא מכירה מספיק את החברות שלי (חשבתי שכן וגיליתי שלא), אני לא חברותית, אני שמנה, ההוא אוהב את אחת החברות שלי והכי חשוב: לא משנה כמה אני מנסה, כמה אני נופלת, אני לא עולה חזרה. המעשים שלי לא מניבים פרי, החלום שלי הולך ומתרחק ממני ומבחינה פסיכולוגית אני מורכבת מאוד (אין לי בעיה או הפרעה תודה לאל אבל אני מתוסבכת)