הצילו פיתחתי הפרעת אכילה למי לפנות?

לפסיכולוג במהירות, ולהורים שלך כמובן

שואל השאלה:
אני לא רוצה להורים הם יכעסו ולא יאמינו

הם ההורים שלך אם הם לא ידעו אז מי ידע?
הם ידעו כשזה יהיה מאוחר מידיי ותיהיי במצב בלתי הפיך וסכנת מוות.

שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה לספר להם.. עדיף שמישהו אחר כי הם ממש יכעסו עלי.. ואני לא רוצה לפנות ליועצת כי פעם שעברה כשפניתי אליה עם הדכאון והפגיע העצמית היא לא עזרה בכלום

בואי לפרטי אני אולי אוכל לעזור, אני יצאתי מההפרעות אכילה שלי

כן גם אני פיתחתי בואי לפרטי

כל הכבוד ששמת לב ואת באמת רוצה שיוציאו אותך מזה! אם את לא רוצה הורים את יכולה לפנות לחברה אמיתית שלא תעשה מהעניין צחוק, או לקרוב משפחה שאת יודעת שהוא יעזור לך גם מבלי התערבות של ההורים. ואין ממש אין ברירה אז אין מה לעשות.. את חייבת הורים, את תקחי לשיחה את אמא או אבא- מי שאת יותר קשורה אליו/ה ואת תאמרי להם את זה.. קודם כל תתחילי מאחד מהם ואח"כ תפני להורה השני, תהי רצינית ותקחי גם את העניין ברצינות!

אם את לא רוצה לספר להם אז בהצלחה לך, אני לא מבינה את מפחדת מההורים שלך או מהמוות שלך, כיאלו רציני תתבגרו כבר, אני היתבגרתי אין דבר אחד שאני מסתירה מההורים שלי הם יודעים הכל וכעסו ברור שכן הם כעסו כי אכפת להם וברור שהם רוצים לדעת מה קורה איתך, כעס של הורים זה כעס של דאגה ואכפתיות! לידיעתך.

שואל השאלה:
לא אכפת לי למות
ואני שונאת אותם בכל הלב הם מגעילים ביקורתיים וכל הזמן יורדים עלי

תדברי עם ההורים, קודם עם אמא עדיף

שואל השאלה:
היא תצעק עלי תגיד שאני סתומה ושאפסיק לעשות צומי ואתחיל לאכול רגיל

אני מנסה לצאת מזה עכשיו. ( דיי הולך לי)
אני סיפרתי למישהו מהצוות הצבאי בבית הספר. ( זה היה ממש במקרה ולא צפוי) וזה היה לפני שלושה חודשים והוא עוזר לי עד עכשיו. וההורים ידעו ויודעים אבל לא ממש עשו עם זה משהו.
ז"א יש לי פסיכולוגית משלישי האחרון, אבל הם לא מיהרו כדי להפסיק עם המצב. והבן אדם האחר כן עזר לי. אז תבקשי עזרה ממי שאת חושבת שכן יעזור לך.
אני כאן אם בא לך לדבר.