מה אתם חושבים על ילדים שנמצאים בכיתה טיפולית? או בכיתה מקדמת?

שום דבר מיוחד. קשה לי להגיד מה אני חושבת כששואלים על קבוצה של אנשים. מישהו בכיתה טיפולית זה לא בדיוק הגדרה של בנאדם

שהם בידיוק כמונו רק שקצת קשה להם יותר ממנו

שחלקם קצת מסובכים בחיים, כל אחד והבעיה שלו, וחלקם עם מאמץ ורצון יכולים להגיע לכיתות רגילות. אך אינני ישפוט לרעה אדם בכיתה שכזאת, אדם בעל בעיה כלשהי שמונעת ממנו להשתלב במסגרת רגילה. אני הייתי אחד מאלה, הייתי בעייתי מבחינה התנהגותית והייתי עושה בעיות הקטנות עד הגדולות בגילאים הנמוכים ביסודי, אך השקיעו בי את הנשמה ולא ויתרו עלי ובכיתה ה' עברתי לכיתה רגילה, והיום אני בוגר תיכון עם בגרות מלאה במסגרת כיתה חצי מדעית, והיום לומד לתואר ראשון.

כך שאי אפשר לשפוט אדם בגיל שכזה, צריך לחכות עם השנים ואם יש אהבה ותמיכה מהצד המקצועי בבית ספר + רצון מצד הילד - הוא יתגבר על בעיותיו. אך לצערי, יש רבים שלא הצליחו ועד היום נמצאים במסגרת מיוחדת לצערי, רבים מחבריי לכיתה הטיפולית, עדיין לא עצמאיים ועושים בעיות גם בגילם הנוכחי (23-24-25).

בגללש אני עובדת בכיתות כאלו כבר שנים, אני יכולה להגיד לך שאלו כיתות של ילדים מדהימים וחכמים - שהגנטיקה או המשפחה שלהם טיפה "דפקה" קותם. חלק מהם סוחבים לקות למידה משפחתית, חלק אחר בעיה רגשית בגלל קושי משפחתי (יתומים, או עם הורים חולים שלא יכלו להשקיע), וחלק מהם לקויי שמיעה או דיבור או אוטיסטים. תאמין לי שאף אחד לא רוצה להיוולד עם כאלו אתגרים, כולם היו חולמים לעבור מסלול חיים רגיל ונורמלי. כל הילדים האלו, אבל כולם כולם. מרגישים שהם פחות טובים, קמים בבוקר בתחושה שהם דפוקים ולכן גם בדרך כלל לא מתחברים לאחרים - כי מפחדים שיתייחסו אליהם רע, כמו שבדרך כלל קורה. בעתיד כמובן שהכל ישתנה, ורובם יתגייסו לצה"ל וילמדו באוניברסיטה וימצאו מקצוע. תיכון הוא הזמן הכי גרוע להרגיש ככה. אם אתה מוכן לשנות את העולם לטובה, ככה בכיף. תגיד בוקר טוב לאחד מהם, ככה סתם, קבוע כל בוקר, תן כיף. אין לי ספק שתהפוך אותו למאושר בכך שתתיחס אליו כאל בן אדם שווה ערך, אם תגיד את השם שלו - בכלל שיחקת אותה. בהמשך אולי תדברו קצת. תאמין לי, אחלה נערים ונערות. תן להם הזדמנות - לא תתאכזב