מה פירוש הפסוק "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"?

העתקתי לכאן את מה שהאמנתי שיתן לך תשובה מספקת אבל, אם תרצה לחקור כנס לקישור. יש שפירשו, ששני הפסוקים מתייחסים לשני מצבים שונים:
לפי רמתו המוסרית של התלמיד: " "אם תלמיד הגון הוא - יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו - יהיו לך לבדך" " (רבי חנינא בר חמא, תענית ז א ) ;
לפי מידת העניין של התלמיד: " "כל אחד, מטבעו, כאשר הוא לומד משהו חדש, מייד רוצה להעביר את המידע לאחרים, "לזכות" עוד אנשים בתגלית שהוא גילה. אמנם, לא תמיד יש התעניינות בצד השני. אדם צמא - גומע את המים בשקיקה, ואילו מי שמרגיש רוויה - קץ במים ואינו נהנה מהם כלל. כך הם הדברים גם לגבי התורה: אדם שמרגיש בחסרונו - רוצה לדעת עוד ועוד, לאדם כזה מצוה לומר דברי תורה; אך מי שחושב שהוא מבין לבד מה הדרך הנכונה, ואין לו חפץ כלל בלימוד התורה - צריך להיזהר מאד לא להכריחו לשמוע, כי זה יגרום לו את התוצאה ההפוכה, הדברים יימאסו עליו, ויגרמו לו ריחוק." " (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ב תמוז ה'תשס"ט).
לפי מידת העניין של הדור: " "אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה - יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו - יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך" " (רבי אלעזר, מדרש משלי ; וגם ילקוט שמעוני על תהלים קיט קכו).
לפי רמת הקושי של הנושא הנלמד: " "צוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו (מעשה מרכבה) אלא לאיש אחד בלבד... ועליהם אמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך..." " ( רמב"ם הלכות יסודי התורה ב יב ).

שאתה תשאר לבד, אבל זה תלוי באיזה הקשר