לדעתם כאלה שסובלים מבריונות, עברו חרם והשפלות מפסיקים להאמין באלוהים בגלל זה?

לא נראה לי שצריך להפסיק להאמין באלוהים רק בגלל כל הדברים הללו. 0_0

חלק כן, וחלק לא.
תמיד יש כאלו שמאבדים אמונה בגלל שהם עברו משהו
תמיד יש כאלו שמאבדים אמונה מסיבות אחרות לגמרי
תמיד יש כאלו שממשיכים להאמין, ומאמינים שיהיה טוב ושהכל לטובה.
וכן, תמיד יש כאלו שמאבדים אמונה אחריי השפלות וחרם.

שואל השאלה:
לא שאלתי אם אתם חושבים שזה טוב או לא
שאלתי אם לדעתם כאלה שעברו דברים כאלה הפסיקו להאמין באלוהים רק בגלל זה

לא
אני עברתי את זה המון שנים, ולא הפסקתי להאמין בו.

דווקא נראה לי שההפך
הם יותר מאמינים כי הם צריכים יותר תקווה..

אני מאמינה שחלק כן.

יהודייה, אשכנזייה, דתייה גאה (;

"הכול לטובה" - זה לטובה שמרביצים לך במקלות, בועטים בך, יורקים עליך, משפילים אותך יומיום?

לשאלתך כן.

מתוך ניסיון עבר אני תמיד האמנתי באלוהים ומאמינה באלוהים כל אחד והדעה שלו.

כן. אני באה ממשפחה מסורתית, שאני מתכוונת מסורתית אני מתכוונת לזה שהלכתי בגיל 10 להתפלל בבית כנסת ביום שישי עם אחותי הגדולה. מגיל 5 אני סובלת מבריונות - ברשת, נפשית, פיזית. וגם בבית הייתה התעללות והצקות. מגיל 13 (לפני שנה בערך) אני כל יום התפללתי שזה יעבור, שזה יחלוף, כאילו זה לא היה ולא נברא. בנוסף, אהבתי מישהו... אבל זה לא עבר. עכשיו אני גם סובלת, מאוד. האהוב שלי שונא אותי ממש. ות'אמת שאין לי מושג מה עשיתי חוץ מלהיות כנה איתו, תמיד. אולי אני חופרת לו יותר מדי... אז הפסקתי. הפסקתי. אמרתי לו שאני איעלם מחייו כאילו הוא לא הכיר אותי, כאילו אינני קיימת. מאז אני חותכת ורידים בשירותים ובוכה ואף אחד לא יודע זו פעם ראשונה שאני מספרת את זה למישהו. אז בקיצור, האל לא נתן לי את מבוקשי... אז התחלתי לחשוב - אולי בעצם אין? אני מאמינה עכשיו 60%-70%... רק כי אני לא מאמינה בצירופי מקרים ורק כי אני מאמינה בניסים.

אני עוברת את זה ובכללי אני לא אדם שמאמין אני סוג של אתאיסטית

ישמצב