יש לי הרגשה רעה ששימעון פרס ימות הלילה זה לא עוזב אותי, מה אני אמורה לעשות?

להתפלל ולקוות לטוב

אל תגידי את זה חלאס למה זה תמיד אנונמית? תגידי את אותה אחת ששואלת את זה?! חלאס.

גם אני מרגישה ככה..
הוא באמת מבוגר והאירוע מוחי חמור..
אבל הוא עבר חיים ארוכים וטובים

שואל השאלה:
מההקשר באמת שזו השאלה הראשונה שכתבתי לגבי זה.. לא אכפת לי להזדהותצא מאנונימי ואני שולחת לך הודעה

^
אנונימי.
חאלס, למה אתה תמיד מאנונימי -____-
כאילו הוא מתלונן שאת מאנונימי והוא בעצמו אחד כזה.

אל תחשבי על זה, אין מה לעשות, צריך רק לקוות לטוב.

חס וחלילה, תתפללו לרפואתו

למען האמת? מוות הוא דבר טבעי לגמרי.
כואב לי עליו, ותמיד אהבתי אותו, אבל גם אני בספק לגבי זה שהוא ישרוד. אני בכלל לא בטוחה אם אני מאחלת לו לשרוד את זה, כי הוא יחיה בסבל מטורף עד הרגע שבו ימות.
הוא כבר אדם מבוגר, עבר חיים שלמים ומיצה אותם לגמרי, הוא תרם למדינה ולסביבה שלו במשך כ"כ הרבה שנים.

נסי להתנער מההרגשה הרעה. אני מניחה שאת רוצה שימשיך לחיות, אז שמרי על אופטימיות ונסי לקוות שהמשפחה שלו תחליט שיעבור את הניתוח, והכי חשוב - שהגוף שלו יחזיק מעמד.

בן כמה הוא?

בן 93, אחרי שבץ מוחי, אוטם בלב ועוד כמה. זה די הגיוני שבקרוב נאלץ להיפרד ממנו. במקרים כאלו נהוג לקוות שיקרה הדבר הטוב ביותר עבורו, רפואה שלמה (שכמעט ואינה אפשרית בגיל כזה מתקדם ואחרי כאלו עניינים רפואיים - אבל זה בכל זאת שימון שמתאושש מתופת), או שהוא ישיב נשמתו לבורא וייכנס בשערי גן עדן וינוח סוף סוף מהעשייה האינסופית לטובת המדינה. 93 שנים של עשייה ותרומה - הן יפות ומכובדות ומן הראוי להעריך אותן ולכבד את פרס. עם זאת, לצערנו לחיים יש תאריך תפוגה, אצל כולנו. אני מאחלת לו מעבר נעים לעולם שמעבר, עם כמה שפחות סבל וכמה שיותר מלאכים טובים שילוו אותו למקום שכולו טוב ומנוחה מלאה. מצערות החדשות, אבל לצערי - אלו החיים