התרחקות מהדת ודיכאון - לא יודעת מה קורה איתי התרחקתי מהדת בשנה וחצי האחרונה הייתי אדם מאמין פתאום זה הורחק ממני יש בי אמונה אבל לא מורגשת אני אדם עצוב ודכאוני שרב עם כולם ואני בסוג של דיכאון מה עלי לעשות?

בחיים לא תמיד הכל וורוד - זה דבר שאת צריכה להבין...

כנראה שעד עכשיו הכל בחיים שלך היה מושלם ופתאום קרה לך משהו
שערער לך את כל המציאות שבה היית חיה - זה קורה לכולנו - יש כאלה שבגיל מאוחר יש בגיל מוקדם
זה לא נעים ובטח שאנחנו לא רוצים את זה - מי לא רוצה עולם מושלם?

אבל ככה זה בחיים - אף אחד לא מבין למה - אם הייתי צריך לדעת משהו אחד בעולם הזה זה למה
רק תגידי לי למה והכל טוב..
אבל אין מה לעשות - באמת - כל מה שנשאר לעשות זה לנסות להשתנות
זה אפשרי ומיליון אנשים הוכיחו את זה - תראי סיפורים על אנשים שעבדו קשה ומה לא קרה להם בחיים
הם באמת! היו מסכנים.. אבל הם לא נתנו למה שקרה להם להשפיע עליהם
צריך לעבוד קשה - אל תפחדי מעבודה קשה - כשהחיים קשים - תהיי קשוחה יותר מהקשיים
קחי את כל הדברים שמפריעים לך ותחליטי שהם לא מפריעים לך יותר - תעשי רשימה..
ותחפשי באינטרנט על איך לשנות את הדברים שמפריעים לך
תחפשי עם עצמך איזה דברים עושים לך טוב ותעשי אותם - אם זה שיר מסויים שאת אוהבת להקשיב לו
או תמונה, או איזה סטנד-אפ, אולי לצייר? יש מליון דברים וכל אחד מתחבר למשהו אחר...
בהצלחה!

לגבי "סוג של דיכאון": צריך לברר זאת עם איש מקצוע. אולי יש בעיה. אולי כדאי לפנות לרופאת המשפחה.

לגבי זה שאת רבה עם כולם:

צריך לברר מה בהתנהלות שלך עם אנשים גורם לריבים. זה דבר שאפשר ללמוד אותו ולפתור. כמו שצריך ללמוד נהיגה, נגרות וחייטות, כך גם צריך ללמוד להתנהל.

אחרי שאת רבה, שחזרי על דף נייר (או מסמך במחשב) מה שקרה. ואז נסי לחשוב איפה ומדוע הסתבכו הדברים. נסי לשים את עצמך בצד השני: להבין מה הוא מרגיש. יתכן שיהיה לך קשה לעשות את זה, כי "אדם לא רואה את נגעי עצמו", אז תוכלי להעזר באדם נוסף.

או שתנתחי ריבים של אנשים אחרים. זה אולי יהיה יותר קל. אם את עדה לריב, נסי לאתר את הנקודות בהן הדרדרו הדברים, ומדוע, ומה שני הצדדים הרגישו בכל שלב.

יש כמה עקרונות כלליים לגבי התנהלות עם אנשים. אולי הראשי שבהם הוא "כמים הפנים לפנים". אם את מדברת ברוגע, זה מרגיע גם את הצד השני (ואותך עצמך!). ולהיפך: אם את מתפוצצת, גם הצד שני יחטוף קריזה (והקריזה שלך עצמך תתעצם). אם יש לך תלונה לגבי אדם, אל תטיחי זאת בפניו "על רגל אחת". שבי מולו ודברי ברוגע על הסיטואציה. את יכולה לפתוח קודם בהצגת עמדותיו שלו. כ"שמתפוצצים" על אנשים, מרגישים נפלא. זה קתרזיס. אבל אחרי 5 דקות מרגישים על הפנים כי המצב רק החמיר. אם עושים ההיפך ומתגברים על היצר, עלולים להרגיש בהתחלה שעשינו ויתור, אבל אחרי 5 דקות מרגישים נפלא כי הצלחנו להגיע להבנה עם הצד השני ויוצרים חברות חדשה.

אבל יכול להיות שאצלך הבעיות שגורמות לריבים הן מסוג אחר. לא נראה לי שאדם "דכאוני" מתפוצץ על אנשים. סביר יותר להניח שהוא "לא שם עליהם", וזו בעיה לא פחות חמורה.

לגבי ריחוק האמונה: נו, מה הפלא?

וכמו שאמר ענן_כחול: בטח יש דברים שעושים לך טוב.

אני גם הייתי בסרט הזה
מבין אותך מאד
יכולה לדבר איתי אם תרצי

"האמונה נותנת לאדם שמחה בכל דבר בחיים וככל שמתקרבים יותר כך שמחים יותר "
ואת יכולה לראות זאת במוכח כיום ברחוב
אנשים צמאים למשהו חדש, ותמיד יתלוננו על דכאון.
אם לא היה את המושג של החגים בעולם ולא היה במי לבטוח אנשים היו נהפכים בתכונות שלהם כמו של הקניאבליזם רק כי אין להם ממה להתחיות.

אני יכול להביא לך רב שיתן לך שמחה את יכולה לדבר איתו ואני מאמין שזה יעזור לך לחיים.
נ. ב. הוא רב בהידברות

מצא שיעור תורני בנושא הקרוב לליבך.
בשביל אדם דתי ומאמין הקשר עם התורה הוא צורך חיוני לחיים ולמילוי בכוחות.
מצא בית מדרש שיכיל אותך בו אפילו למעט זמן פעם ביום
אם אתה מחבר את הדכאון שלך עם עזיבת הדת, אז כנראה שהתרופה נמצא בחיזוק הדתי...

את לא שלמה אם עצמך את מאמינה בתוך תוכך אבל את לא חיה את האמונה ממליץ לך ולכול הגולשים לקרוא את הספר בגן האמונה של הרב שלום ארוש ואת תראי עוד ישועות גדולות

לפני יומיים באתי לכתוב לך שאנחנו באותו מצב. ואתמול הבנתי משהו חדש ומאז אני בן אדם אחר. בואי לפרטי אם את רוצה