זה נכון למי שהייתה ילדות קשה ורעה הוא יגדל להיות רע או עם אופי דיכאוני?

שואל השאלה:
וגם יהיה לסר ביטחון

שום דבר לא מחייב, ואי אפשר להכליל, אבל אולי הסיכויים שמישהו שהייתה לו ילדות רעה יגדל ככה באמת יותר גדולים ממישהו בעל ילדות טובה יותר

לאו דווקא

וואלה... לא תמיד זה תלוי באדם ולאן הוא מחליט לקחת את זה
לי הייתה ילדות חרא ואני יכולה להגיד לך שאני בן אדם מאושר ומלא ביטחון עצמי העבר דפק אותי בעבר וכ גרם לי להיסגר אבל עם הזמן הבנתי שזה ה-ע-ב-ר ובמקום לסבול ממנו אני יכולה לבחור וללמוד ממנו
הכל תלוי בתפיסה של אותו בן אדם לגבי החיים
יש כאלה שנכנעים לעצב ולדיכאון או שלא קיבלו הדרכה ויש כאלה שמחליטים להסתכל על הטוב ולהסתכל קדימה (:

לא בכרח גם אם כן הוא תמיד יכול להשתנות
זה יכוך לשפיע על החיים שלו אבל תלוי מה קרה בחיים שלו במשך אם קרו לו דברים טובים במשך הוא יסתכל על הצד החיובי
זה משקרה לי לא שמו לב בכלל שעברתי דברים קשיים ממש קשיים
התנהגתי רגיל ואפילו שמחה יותר מדי

זה תלוי בכמה מובנים, תלוי איך אתה מקבל את הדברים שקורים לך. יש כמה אנשים: *יש כאלה שאם קורה להם משהו הם אומרים "הכל לטובה" ומשתדלים להיות אופטימיים.*יש כאלה שאם קורה להם משהו הם מדוכדכים למשך היום מסתגרים בבית ואין להם חשק לאף אחד. הם רק רוצים לצאת מהמציאות.
וכמובן שיש עוד.. אך זה גם תלוי במה קורה לך, באיך אתה נותן לזה להשפיע עליך כי תכל'ס כשאתה גדל אתה כבר יותר עצמאי יותר אחראי על עצמך ויותר עם ניסיון חיים כי אתה כבר מבין ומכיר את עצמך איך אתה יודע להתמודד עם בעיות כמו שהיו לך.
תמיד חשוב זה להישאר חזק! תדאג לעצמך גם אם קשה.
אתה יכול לעבור את זה אם לא היית יכול לעבור את זה זה לא היה קורה לך. אל תיתן לזה להשפיע עליך בעתיד אל תיתן לזה להרוס לך את העתיד.. תנסה לשפר את ההווה ולדאוג לעצמך.

בהצלחה:-)

לא לגמרי נכון. מקובל לחשוב כך אבל יש כאלה שצומחים מזה, וזה מה שהופך אותם לאנשים בעלי חוסן ועוצמה. "מעז יצא מתוק".
כמובן שיש כאלה שכן יקחו את הצד של הדיכאון ולהפגע מזה ולא להתקדם

לא בהכרח, לי היו המון חוויות לא נעימות בחיים שלי שדווקא רק חיזקו אותי והעצימו אותי

קחי אותי בתור דוגמה אישית :) ההורים שלי התגרשו בגיל קטן, החלפתי המון משפחות אומנה והייתי אפילו באיזושהיא תקופה בפנימיה - אבל יצאתי אדם אתאיסט עם חשיבה עצמאית ונבונה, מבט חיובי על החיים ואהבה לשירים של בוב מרלי... אפילו שעברתי ילדות קשה