אם אני אגיד לפסיכולוגית שלי שיש לי מחשבות אובדניות, הכוונה לפגוע בעצמי היא יכולה לאשפז אותי בכוח?

לא מאשפזים אף אחד כל כך מהר :)
לא לדאוג - להיפך.. דברי איתה

לא רוצה להלחיץ, אבל היום הרופאים והרשויות למינהם כולל המשטרה ממש לא רציניים וזה לא מה שהיה פעם, בלי לבדוק הם פועלים, אותי למשל לקחו בכפיה כשלא הייתה סיבה, מישהו מהמשפחה המציא שקר שלא רק שלא נכון גם לא מצריך אישפוז וישר האמינו לו והוציאו אותי בכפייה, למזלי הצלחתי לצאת כי היה מישהו שקלט שמדובר בבחורה נורמאלית, אבל כשזה לא הלך הם החליטו לנסות להרוס לי את החיים עם המשטרה והעלילו עלי שקר שרק מלראות אותי מבינים שזה לא נכון והייתה לי הוכחה מוקלטת שמישהו מהמשפחה מאיים ברצח ושיחררו אותו כאילו כלום ואותי שלא עשיתי כלום ואין שום הוכחה נגדי, לקחו טביעות אצבעות, דנ"א וצילמו אותי... אז אל תבטחי באף אחד ובטח לא מאנשי מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר, רצו שאוציא נכות ולא רציתי כי לא הייתה סיבה, המציאו דברים לפסיכיאטרית שאפילו לא שמעה אותי ולא איבחנה וישר ניסטה לדחוף לי כדורים... הרסו לי את החיים כשאני הנורמאלית היחידה בבית זו שהוציאה בגרות ותעודות מקצוע ועבדה.. המסקנה: אל תספרי, זה יהרוס לך את החיים... אם מותר לי לשאול למה את חושבת על התאבדות אולי אני אוכל לעזור לך?

ראשית כל,
מאוד לא פשוט לאשפז מישהו בכפייה
אישפוז כזה - יכול להיעשות רק לאחר קבלת צו אשפוז מיוחד, מהפסיכיאטר המחוזי. ואז צריך להוכיח שהאדם אכן בסיכון.. זה תהליך מאוד לא פשוט ומאוד לא שגרתי
לכן אין לך ממה לפחד.. אלה דברים שכמעט ולא קורים לעולם
אלא במקרים מאוד מאוד קיצוניים

דבר שני -
העובדה שיש למישהו מחשבות אובדניות - לא בהכרח אומרת שהוא מתכוון לבצע אותן.
להמון אנשים יש מחשבות אובדניות - והם מתמודדים עם זה

דברי עם הפסיכולוגית שלך בפתיחות
ספרי לה הכל
אני מאמינה שתמצאי אוזן קשבת והרבה יותר סובלנות וקבלה ממה שאת חושבת

אין לך ממה לפחד
זה יקל עליך, על כובד המשקל שמונח כרגע על כתפייך
וזה יסייע לה לעזור לך :)

פשוט דברי איתה

תלוי אם המחשבות עשויות להגיע לכדי מעשה.
אם את קטינה, היא צריכה קודם לדבר עם ההורים שלך ולדווח להם, ואז ההחלטה עוברת לידיים שלהם.
במידה והיא רואה סכנה ממשית לחיים שלך וההורים מסרבים לאשפוז, היא יכולה להשיג צו מבית משפט ולאשפז אותך בכפייה.