מה הבעיה הכי גדולה באופי שלכם לדעתכם?

אני נפגעת בקלות.

שאני נפגע בקלות... אין לך מושג כמה אני שונא את זה בעצמי

נפגעת בקלות מאנשים שחשובים לי.
מתעצבנת מהר, מדברים קטנים שלא באים לי בטוב אני ישר נרתעת.

לפעמיים אני סומכת על אנשים שאני לא אמורה לסמוך.
תמימה, ורגישה מידי לפעמיים.

שאני תמיד נותנת הכל מעצמי. ודואגת לכולם ובסוף אני תמיד נפגעת מזה...

אני עקשנית מדי (:

שאלו פה מה התכונה הלא טובה שלך, לא של אחרים^^ חתלתולה

וואו כל כך הרבה נפגעים בקלות (אגב גם אני)
מה לעשות כולנו בני אדם אין לנו לב מאבן p:

אה, שיניתי (:

אני מתעצבנת ממש מהר, וכשאני מתעצבנת אני ממש כלבה לכל אחד, אני יודעת שזה חרא אופי חח אבל אני לא ממש שולטת על זה. (לא להתקרב אלי כשאני במחזור, זה לא יגמר טוב)

sup its adi


האמת שגם אני d:

למרות שאני חתולה אז.. אני ממש חתולה לאנשים (:<

אני מתחיל באובססיביות כלפי דברים שאני מתעניין בהם: ספרים, מדינות, מחלות, אנשים...
והעובדה שאני לא בטוח בעצמי בכלל לפעמים. עד לרמה שאני חושב "למה אני ממשיך ללמוד ולהשקיע כשיש אנשים יותר חכמים ממני בשפע" "אם אני קיבלתי הצטיינות, הם עדיין ברמה שונה לחלוטין ממני".

הביטחון העצמי שלי נמוך ואני לא סומכת על עצמי ועל מה שאני עושה.

בעלת המון חרדות, רגישה מידי, מוותרת מהר, משווה את עצמי לאחרים, נותנת לאחרים לפגוע בי בלי שאני שמה לב, חוסר ביטחון עצמי, לא הכי חכמה בלימודים והרשימה עוד ארוכה

במשפחה- מקטרת המוון
בחברות-נחצדה ביישנית ורחמנית מדי... אבל לא פראיירית.

אני חסרת ביטחון
ויכולה להיות מאוד מעצבנת לפעמים

אני לא מתחשבת ברגשות של אחרים ורומסת אותם בלי לשים לב.
ואני שקרנית כרונית

פוזאיסטית- עושה פוזות, אנשים שלא קרובים אליי לא יודעים מה ההתנהגות האמתית שלי באמת.
וכל מי שרושם אנונימי.
כדי שתרשמו רגיל
תגידו אני כזה ואני מודע.

הביטחון שלי נמוך
ואני לוקחת קצת קשה דברים

אני שיפוטית... רואה רק דברים רעים באנשים, אני אראה אנשים ברחוב ואני ישר יחשוב מה לא בסדר בהם...

חרדתית מידיי... בלחץ המון

אני מזהירה כבר עכשיו זאת חפירה רצינית אז אם אין לכם כוח פשוט תדלגו

שאני פשוט כל כך נוראית עם אנשים.
אני לא מסוגלת להתחבר לאנשים חדשים ואלא אם כן אלה חברות שאני מכירה שנים אני ארגיש נדחפת ולא רצויה, ולפעמים זה קורה לי גם עם חברות ממש קרובות. אני מרגישה כאילו אף פעם אף אחד לא ירצה אותי. כל כך אכפת לי ממה שאחרים חושבים עלי.

כל האחרים כל כך נינוחים אחד עם השני ורק אני מרגישה כאילו אני דמות בהצגה שמשחקת את התפקיד, ואף אחד לא קונה את זה. אני מרגישה כאילו כולם מסתובבים איתי סתם כי הם לא רוצים שאני אשאר לבד. אני פשוט לא מסוגלת לפתוח את הפה ליד אנשים שהם לא קרובים אלי ממש. אני בחיים לא אצליח להדריך כי החניכים תמיד ירגישו שאני לא קשורה. אני אף פעם לא אהיה דמות לחיקוי שמישהו ירצה להיות כמוה, אף פעם לא יזכרו אותי בזכות עצמי. אני תמיד אהיה החניכה הקטנה והחמודה למרות שאני כבר מזמן לא חניכה.

הוא בחיים לא ירצה אותי כי איזו סיבה יש לו? אני לא יפה, אני לא מעניינת, אני לא מצחיקה, ואני קטנה ממנו בשנתיים. כולם חושבים שאני כזאת חנונית סגורה. שלפחות היא חכמה. אבל אני לא! אני נכשלת במתמטיקה בלי הפסקה. אף אחד חוץ מהמשפחה אף פעם לא אמר לי שאני יפה, שאני מיוחדת. אני פשוט לא מסוגלת לפתח ביטחון עצמי, או לקבל את עצמי מספיק כדי להיות ראויה לאהבה.

אובססיביות.

נפגעת בקלות
מתעצבנת בקלות
ולפעמים גם פוגעת בקלות..

פרפקציוניסטית, חסרת סבלנות, נפגעת בקלות

קצת לדומה לשלך ואני נפגעת תמיד
בנוסף אני לא יכולה שהכול קללי מדי אז אני מחפשת קשיים.. ושקשה מדיי גם לא יכולה