למה יש פה אנשים עם כל כך הרבה רחמים עצמיים?

יואו לגמרי נמאס כבר

נכוןן

כי יש אנשים שחושבים שהמצב שלהם הוא הכי גרוע בעולם.
צרות זה צרות, לא משנה מה הגודל, אבל זה לא סוד שיש פה אנשים שאוהבים יחס (לא מכלילה)

נכון שיש פה כאלה, אבל תביני שבגיל ההתבגרות כל המחשבות האובדניות האלה והנטייה לרחמים עצמיים עולה באופן משמעותי, ואנשים פורקים זאת במקום בטוח כמו סטיפס כי לפעמים הבית אינו מקום בטוח.

זה אתר לשאלות, לא מין הסתם שיהיו פה אנשים שיפרוקו פה את הבעיות שלהם, ויקבלו עזרה, זה שאת חושבת שזה "שטחי" ו"כלום" זאת בעיה *שלך* בלבד.

אז מה נחשבת לצרה ברומו של עולם? אסור לי להרגיש איך שאני רוצה?

שואל השאלה:
אני לא מדברת חס וחלילה על בעיות נפשיות או דיכאון, בדברים הכי שטחיים שיש..
אתם לא חושבות שמישהי שרושמת יואו אני שוקלת 50 קילו ואני כזאת שמנה ואף אחד לא יאהב אותי זה רחמים עצמיים? כאילו תפסיקו לנסות להצדיק רחמים עצמיים
אנשים נטבחים בשגרה ולכם יש את החוצפה להתלונן על משהו

להתבכיין על כלום... אולי הדבר הכי קשה שעברת בחיים שלך זה שלא קנו לך את הבגד שרצית אנשים מתים בעולם... אז בואי אני יחדש שלך משהו גברת אנונימית בכל שנייה בעולם בן אדם מת ותינוק נולד זה אחד המרכיבים של העולם, צרות שיטחיות? אולי את לא עברת אבל יש פה אנשים שעברו פה מרורים בחיים שלהם ואכלו חרא עם כף ועדיין עוברים קשיים כל יום שאת לא מעלה לדעתך וקשה להם ויש כאלה שהיו במוסד פסיכיטארי ויש כאלה עניים שנזרקו לריחוב ויש כאלה שהתעללו בהם ואת פשוט אומרת מה אתם מתבכיינים? אולי את נסיכה שגדלה להורים מושלמים ולמשפחה מושלמת וחיים יפים אבל לא כולם כאלה אז וואלה מה את מצפה שיעשו שישמחו? שיהיו אופטיימים? ממש לא ואת פשוט דורכת עליהם פישרית קטנה ועולמה כעולם נמלה

שואל השאלה:
רוצה לדבר על מי לא עבר דברים?
אבא שלי נפטר השנה, ואח שלי נרצח לפני שנתיים!
היה לי עצוב אבל לרגע לא נתתי לעצמי לשקוע ברחמים כי וואלה החיים ממשיכים, עכשיו אני רואה אנשים שמתעצבנים על ההורים שלהם, ושהם מתגאים בזה שהם מקללים אותם, או שהם שוקלים קצת מדי או יותר מדי ובוכים על זה!
וואלה זה מעצבן אותי לראות אנשים שאין להם סיבה לבכות בוכים, אתה לא יודע כלום על החיים שלי, מי אתה שתגיד שהצרות שלי זה שלא קנו לי תבגד שרציתי? או שאני דורכת על אנשים?

אני יכולה להבין אותך, אבל תקשיבי, אבל כל אחד והבעיות שלו, זה שאת התגברת, זה מעולה, אבל יש כאלו שלא מצליחים.
אני חושבות שזה לא רחמיים עצמיים, זה פשוט מצוקה, אולי את חושבת ש50 קילו זה רזה (לצורך הדוגמא) אבל יש כאלו שלא.
את לא יכולה לשפוט, במיוחד לא באתר שהוא אמור לעזור לאחרים.

שואל השאלה:
ושתהיה בעניין אני לא מדברת על אנשים עם דכאונות או אנשים עם צרות של אללה יסתר, אני מדברת על אנשים שמתמודדים עם דברים שוואלה כולם מתמודדים ובמקום להתמודד הם בוחרים בדרך הקלה, לבכות ולשקוע בים של רחמים עצמיים.
וואלה אני לא כזאת, אני בנאדם שמתמודד עם דברים, אני בוכה רק על צרות של אנשים אחרים!

שואל השאלה:
לא שופטת, אני מתעצבנת שמקום להתמודד הם לוקחים צעד אחורה מראש.
כל חד ומה שמעצבן אותו

אני לא ידעתי אני מצטער פשוט שכתבת את השאלה הזאת חשבתי שאת מישהי שמאז ומעולם החיים שלה היו יפים והיא מתלוננת על זה שאחרים יש רחמים עצמיים בגלל בחיים שלהם סליחה:(

שואל השאלה:
אל תשפוט ספר לפי הכריכה,
אתה לא יכול לזרוק דברים ולהטיח עלי דברים בלי בסיס!

נו ומה את רוצה? טפיחה על השכם? שנגיד שאת גבר-גבר?
אני יכול לפרוט את הצרות שלי מעתה ועד מחר, וב"ה לא חסרות, ודווקא אותן שנראות לכאורה "סתמיות" הן הכי קשות.
לא כולם חייבים להיות כמוך ולא כולם חייבים להיות עור פיל. עם גישה כזו, אנשים פשוט אומרים "נו טוב אסור לי להרגיש, אני לא יודע להתמודד, למה לא פשוט לגמור עם-זה בבת-אחת?"

את חושבת באמת שאם נבוא למישהו "מה יש לך הצרות שלך זה בולשיט אתה לא יודע מה עובר עלי ולמרות-זאת אני בסדר", הוא יגיד "טוב נכון וואלק צודקים זהו עכשיו אני שמח תודה"?

שואל השאלה:
לא רוצה לא טפיחה ובטח שלא יגידו שאני גבר גבר!
רוצה שאנשים יצאו מהתחת שלהם ויראו את העולם האמיתי
ושוב אני יחזור בפעם המאה
אני לא מדברת על אנשים שחושבים על להתאבד, או אנשים עם דכאון, או אנשים עם צרות של העולם האמיתי!
שיתמודדו! לשקוע ברחמים עצמיים זה הכי קל
וחופש הביטוי שמעת? אותי זה מעצבן שאנשים מתבכיינים על כלום ושום דבר
אנ לא מדברת על אנשים שהעולם דחק אותם אל הקצה, אני מדברת על אנשים שבוכים על הבעיות של היום יום!
שמישהי אומרת אני שונאת את אמא שלי כי היא לא קונה לי ככה וככה זה מביא לי תסעיף ואני יכולה להעיף לה סטירה

חופש הביטוי אומר שגם הם יכולים לומר מה שהם רוצים...

שואל השאלה:
שיגידו מה שבאלהם ומה שבז*ן שלהם
אני הייתי מעדיפה שלפני שהם בוכים שיתמודדו ככה אנשים הופכים לאנשים עם אופי וחוזק ועוצמה נפשית! מהתמודדות
לא מלבכות ולהיות עם עיניים עצומות מכל הצרות והדברים הנוראים שקוראים פה

חברים, יש אנשים שבאמת עוברים דברים בחיים.
אני לא יודעת אם גם אני נחשבת לרחמים עצמיים, אבל החיים שלי די חרא, אין לי חברות, נכנס לי רסיס זכוכית לעין ושרט את הקרנית והייתי בבית חולים לילה שלם, מחרימים אותי בבית ספר, בבית אני בבלגן עם אבא שלי ולא מדברת איתו שנה וחצי ואני באופן כללי שונאת את עצמי ברמות.. אין לי חיים קשים כל כך אבל אני עוברת דברים שגם קשה לדבר עליהם פה, ואנשים עוברים חיים מאוד קשים.. אז תקבלו את זה ותכילו את זה, פה זה המקום בריחה מהמציאות למי שקשה.. בעיה שלכם נראית קלה-לו קשה מאוד.. ולכן אין לשפוט

שואל השאלה:
תקשיבי, שכתבתי את השאלה לא התכוונתי למקרים כמו שלך!
אני מתכוונת לאנשים שבאמת אין להם מה להיות עצובים והם בוכים חופשיי
ותהיי חזקה הכל עניין של זמן בחיים!
תמצאי לעצמך תעסוקה ותסתכלי על מה שבאמת חשוב, משפחה, תחביבים, הארץ היפה שלנו, אל תסתכלי על מה שאת עוברת בתור משהו שאת תמיד תסבלי ממנו!
גם אם זה נראה כאילו זה נמשך נצח הכל עובר בסופו של דבר!

החבר הכי טוב שלי אמר לי פעם שבתכל'ס הצרות שלי עולות על כל הצרות של השכבה גם-יחד, אבל לדעתי זה לא ככה. זה שקרה איתי שיט מוזר לא הופך אותי אוטומטית לטוב יותר או מחושל יותר. הסיפור שלו נשמע ממש סתמי ומטופש ו"מלא רחמים עצמיים" אבל בתכל'ס אם מסתכלים על-זה אחרת הוא סובל הרבה יותר ממישהו עם "כותרות בומבסטיות".

אחד שמנסה להשקיע בלימודים כבר שנים ואף-פעם לא רואה תוצאות, זה לא נחשב לצרה ראויה? אבל אם-כן, אז נתת דבריך לשיעורין. אין בזה גבול מוגדר של "כאן אתה בכיין" "כאן יש לך תסביך אמיתי".

את סתם מגמדת צרות של אחרים ונותנת להם את התחושה שהם לא צריכים לפנות לעזרה אם הם לא מרגישים טוב נפשית.

שואל השאלה:
איזה צרות גימדתי בדיוק?
אני מדברת על צרות של היום יום!
לא דברים צפסיפיים למה אתה לא קורא את מה שאני כותבת!
אנשים שבוכים כי הם עלו מידה בג'ינס..
אז מה! ומה אני לא טחנתי בחג?
אנשים נכשלים בלימודים? וואלה מצטערת זה לא צרה! אנשים היו מתים להיכשל בלימודים ולא לרצות לפגוע בעצמם!
וכן גם אני עם אותה בעיה שלך, אני ממוצע 60
וכן זה מבאס, מותר להיות עצובים, אבל אל תקחו כל דבר כסוף העולם

זו כן צרה! לראות שכל מה שאתה משקיע מתפוצץ לך בפנים, קשה יותר מזה שאבא שלי מת בגיל 5, לחוות דחייה ממישהו שהתאהבת בו קשה יותר מהמון שיט "דרמטי" שעברתי בחיים שלי.

אני כן קורא, אבל את אומרת מצד אחד שאת יוצאת על "עליתי מידה בג'ינס", אבל "לא להצליח בלימודים זה לא צרה".

אין כזה דבר "המדריך למתוסבך המתחיל", ו"turn the frown upside down" זו סתם סיסמה וחרוז בינוני. נפש האדם מורכבת הרבה יותר מזה.

שואל השאלה:
טוב אז בוא נסכים לא להסכים וזהו..
מצטערת לשמוע על אבא שלך, גם אבא שלי נפטר השנה

קשה להגיד את זה... את לא חושבת?
כן ברור יש בעיות יותר חמורות מ"לא עולה עלי הג'ינס" או, חבר שלי נפרד ממני" או "נשברה לי היד"
אבל גם בעיות כאלה הן עדיין בעיות!
כל אחד והבעיות שלו
אין למה לשפוט מישהו כי הוא לכאורה 'מתבכיין', כנראה לו זה מספיק קשה וסיבה לבכי..

אה, וחוסר הצלחה בלימודים לא מצער? לי אמנם יש פחות בעיה עם זה, אבל אני מכיר כמה חבר'ה שפשוט אוכלים את הלב בגלל זה.

זה בדיוק אותו סגנון של "אה, עכשיו אנשים מתבכיינים, לפני 70 שנה היו שולחים בני 17 לפלוש לגרמניה ב-d-day". מי אמר שהם לא סבלו מ-ptds? מי אמר שלא היו להם צרות אישיות?

תראי זה באמת קשה לאבד אח ואבא אבל את יודעת מה אני עברתי? סבא מת מסרטן, ריבים עם אבא וגיליתי את הפרצוף האמיתי שלו, חברה הכי טובה שלי שהיינו חברים אמיתיים פיתתה אותי לפני שנה וחצי שהייתי בן אדם אחר לגמרי ממה שאני היום הייתי כמו הערסים צעצוע האלה שאתם רואים בריחוב וחשבתי שאני יהפוך מהומו לסטרייט שוב בן אדם אחר ושכבנו והיא סיפרה לכל העולם על זה וגם כל הדברים שעברתי שסיפרתי לה היא סיפרה משפחה מורחבת וקרובה שלא מקבלים אותי ועוקצים אותי ולא מקבלים אותי כמו שאני ועל כל דבר שיש שאני עושה יש להם את הביקרות שלהם כאילו שאני מתייחס אבל זה מעצבן תנו לבן אדם לחיות ילד מהכיתה שלי בשנה שעברה לקח לי את הפאלפון בשנה שעברה ורץ ושלח תוך כדי תמונת פורנו לקבוצה של המשפחה שלי ואת לא יודעת איזה סלט נהייה ועוד ועוד זה רק רבע ועם זה את משווה את אלה לג'ינס אז את ממש לכ בסדר אני מסכים עם זה שאמר שהנפש היא דבר מורכב ביותר

אוקיי, אני רוצה להבהיר כמה דברים.
לכל אחד יש את הבעיות שלו. גם אם הן גדולות וגם אם הן קטנות, זאת הבעיה של אותו בן אדם ספציפי.
אנשים מבואסים בגלל שטויות לעומת אנשים אחרים שהחיים שלהם יותר אומללים, לגיטימי לגמרי. אבל אני רוצה להגיד לך, שהרחמים העצמיים הם דווקא נקודת חוזקה.
תארי לעצמך שכל האנשים היו אדישים לכל דבר, כל דבר שהיה קורה להם, הם היו פשוט אדישים לו ולא מייחסים אליו חשיבות. כי הוא לא "חשוב" כמו הרעב בעולם וכמו ילדים שאין להם בית.
אילו הדברים שדווקא מחזקים אותנו. שחקן כדורסל מפורסם בשם מייקל ג'ורדן בצעירותו לא התקבל לקבוצת הכדורסל בבית הספר שלו, נכשל במבחן.
אם הוא היה אדיש לכך, סביר להניח שלא היינו שומעים אליו היום. אבל הוא לא היה אדיש.
אם כבר להפך, הוא טבע ברחמים עצמיים שדיברנו אותו בסופו של דבר להצליח ולהפוך להיות אחד השחקנים הכי מובילים בתעשייה היום.
התחושות כישלון שאנחנו חשים, בין אם היא "מוצדקת" או לא היא זו שמדרבנת אותנו לעשות דברים. גם אם הבעיות שלנו שטחיות כביכול, ברגע שאנחנו עוזרים לעצמנו אנחנו לא רק עוזרים לעצמנו אלא זה גם מדברן אותנו לעזור לסביבה.
כי בסך הכל אנחנו אנשים בשר ודם, עדיף שנהיה עצובים ומדוכאים בגלל הדברים שקרו לנו מאשר שנהיה רובוטים חסרי רגשות שעושים הכל כאילו מכתיבים לנו לעשות משהו.
הרגש הוא זה שמניע את העולם, הוא זה שגורם לנו לתרום, להשקיע באחרים. ברגע שאנחנו עוזרים לעצמנו אנחנו לא מהססים ועוזרים גם לאחרים.

"כשכתבתי את השאלה לא התכוונתי למקרים כמו שלך! אני מתכוונת לאנשים שבאמת אין להם מה להיות עצובים והם בוכים חופשיי"
כאן בדיוק את מפספסת משהו.
אין אנשים שאין להם "בעיות אמיתיות". לצערי לכולם יש. יש כאלה שמספיקה להם בעיה אחת מלפני עשור בשביל להרגיש שזה רודף אותם.
כנראה שיש לך אחלה גישה לחיים ואת מרגישה חזקה וטוב, אבל לא כולם ככה. לא לכולם יש מקום לקבל בו עזרה ואם מישהו רואה את סטיפס כמקום לפרוק. זה מדהים, מעולה! תאמיני לי שזה יכול לפגוע באנשים מה שאת עושה כאן.
היו לי תקופות עם הרבה "בעיות קטנות" וכשכולם לא מתייחסים אליהן, ואומרים לך שזה סבבה, אז את מדחיקה ובסוף זה חוזר אליך בבום. אל תעשי את מה שאת עושה..
שום שאלה כאן לא שווה את העצבים שלך, תנסי להבין..

שואל השאלה:
טוב בסדר..
אני אישית לא מסכימה עם כולכם
אני חושבת שאין מה להשוות מישהי שבוכה על ציונים מאשר מישהי שאיבדה מישהו קרוב..
אבל אתם צודקים בדבר אחד, אני לא הייתי צריכה למהר לשפוט, כי אולי אני פשוט יותר חזקה מנטלית מאנשים אחרים..
וכל אחד ומה שהוא יכול להתמודד איתו

זה הקטע.. זאת שמתלוננת על הציונים יכולה להיות אותה אחת שאיבדה מישהו והציונים מוסיפים לתסכול שלה.
יש גם כאלה שחינכו אותם שציונים זה הדבר הכי חשוב ומגדיר בדיוק כמה הם שווים.. אז הם מרגישים מאוד רע עם זה..
אבל אנחנו לא חייבות להסכים, את צודקת