מה הייתם עושים אם לא היה את הסטיפס?

דופקת את הראש בקיר משיעמום

חיה כרגיל

סביר להניח שהייתי מוצאת את החיים שאבדו לי והייתי חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.

ממשיכה לחיות את חיי כרגיל..

אולי זה היה גורם לי לישון יותר מוקדם ואז גם לקום מוקדם ולהגיד לעצמי ב6 בבוקר כשאני אתעורר: "למה אני לא מתאמן למרתון? למה אני מזניח?" ואז היה יוצא שאני הייתי כבר ממזמן מתחיל לרוץ כל יום ב6 וחצי בבוקר, אבל לצערי חשבתי על הרעיון רק עכשיו, ולא משנה כמה אני אהיה עייף ב6 בבוקר אז תהיה לי מוטיבציה להגיד לעצמי: "עכשיו במקום לישון עוד שעה אני אצא לרוץ" וברור שאני גם אשתדל לישון יותר מוקדם כדי לקיים את זה עם ביצועים מקסימלים, האתר הזה לא יעצור אותי מכלום, אם צריך אז אני גם אגמל מהאתר הזה בין אם זה לטובת הלימודים ובין אם זה לטובת הספורט, פשוט בינתיים שום דבר לא מצריך ממני להיגמל מהאתר, בכל מקרה למרות שבמצב הנוכחי שלי אני עצלן רצח ואפילו לסבתא שלי שחיה בקומה ראשונה אני עולה במעלית, כוח הרצון גובר על העצלנות שלי

סביר להניח שהיו הרבה דברים שלא הייתי יודעת, כי בזכות סטיפס גיליתי הרבה דברים על החיים, על בני אדם ועל אופי ואנשים בכללי, אני רוצה לעבוד כפסיכולוגית בעתיד והאתר פה עזר לי להשתפר בייעוץ שלי לאנשים, הרבה פעמים פנו אליי לעזרה ופריקה וממש כיף לי להיות פה ולחיות עם ההרגשה שהעלתי חיוך לכמה אנשים, הרגשה מדהימה
בלי האתר לא הייתי מכירה את הבן אדם הכי מדהים שיש, חבר שלי
אנחנו כמעט ארבעה חודשים ביחד, נפגשים הרבה והוא הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם והיחיד שהרגשתי בנוח לדבר איתו על דברים שאפילו עם הפסיכולוג שלי (בעבר) לא דיברתי

לסטיפס הצטרפתי בתקופה בין הקשות בחיי. הכרתי פה אנשים מדהימים. חיזקתי פה אנשים זו הרגשה מדהימה לעצור מישהו מלחתוך, או לגרום למישהו חיוך. כל פעם אני קוראת פה שוב ושוב את התגובות בקיר שלי ועולה לי חיוך. עזרו לי פה כל כך. אני הייתי על סף התמוטטות מרוב הדיכאון שהיה לי. בעצם בזכות סטיפס, אני חלק ממה שאני היום.