נמאס לי מהמשפחה שלי ובכללי מהחיים האלה... נמאס לי כל כך שכבר לא איכפת לי

דיי אני לא יכולה יותר לסבול את המשפחה העלובה שלי. לא יכולה לסבול יותר את האבא העצבני שלי שיודע לדבר רק בצעקות ואת האמא המשוגעת והגסת רוח שלי שמתלוננת על כל דבר, מקללת אותי וגורמת לי להרגיש הכי רע עם עצמי. נמאס לי מהאח האידיוט שלי שכל הזמן מחפש לריב איתי וכל היום הוא ואמא שלי מרכלים עליי ועל האבא המסכן שלי. נמאס לי, המשפחה הזאת גורמת לי לסבל. נמאס לי מהשומן שלי שלא משנה כמה ארד במשקל תמיד אעלה כמה קילוגרמים שיגרמו לי להרגיש כמו פיל. נמאס לי מהחוסר עצמאות שלי ומהביטחון הנמוך שלי שגורם לי לוותר במקום להתמודד עם הבעיות שלי. נמאס לי מהכל, אני רוצה לוותר. אני לא מסוגלת יותר לשאת את זה, לא מסוגלת... אין לי לאן לברוח, גם בבית שלי אני מרגישה רע. אמא שלי כל היום עם אח שלי ולא טורחת לשאול לשלומי למרות שאני חולה מתה ואני יודעת, אולי אני קצת צומי אבל כל מה שביקשתי זה קצת מהאהבה שהיא נותנת בשפע לאחי ופוסחת עליי. איך אני ממשיכה מכאן? קשה לי, אפילו אם אני אבכה היא תעיר לי ותצעק עליי שאני צומי ונמאס לי. דיי אני לא רוצה יותר את החיים הקשים האלה... אין לי אפילו חברות שאפשר לסמוך עליהן. אין לי אף אחד.