כל החיים לקתי בכישורים חברתיים למרות שהייתי מוקף בחברים שלא באמת אהבו אותי, אלא מתוך אינטרסים, הייתי המוקד של החנונים

תמיד שיחקנו במחשב באנו אחד לשני, היה לי כריזמה תמיד הלהבתי את כולם למרות החרדה שהייתה לי במיוחד בשביל המחשב הם היו באים ולפעמים גם זרמנו לדברים יותר חברתיים כמו בילויים ששם גם כן שוחחתי על המחשב ואלו היו רגעים מעטים מאוד בהם היינו יוצאים שגם כן היו בדחיפה של ההורים, בכל מקרה תמיד הייתה לי אינטואיציה שלא באמת אכפת להם מימני הם תמיד לכלכו והסתלבטו עליי, תמיד הפיצו עליי שמועות שקר ובכללי אני הייתי בטוח בתמימותי שהם נהנו מחברתי, צחקנו תמיד תמכתי בהם בשרתים במשחקי מחשב, מסתבר שנוצלתי, הרגשתי גם נדחף ומציק, הם כל הזמן הסיתו את כולם נגדי בשקרים מישהו מהם, הם היו באים לדפוק לי בדלת סתם כדי להציק לי, התנתקתי מכולם שקעתי בדיכאון ואף אחד לא זוכר אותי כולם המשיכו לחייהם, הרגשתי כאילו הם עשו טובה שהם בילו אותי, שאני הליצן התורן והפלקט שלהם, בכל מקרה סתם פריקה שלי, איך מתגברים? רוצה להתיעץ איתכם תודה על ההזדמנות לפרוק :( לפני שנתיים היה לי עוד חבר מהתיכון וגם ידידה וגם כן ניתקו קשר איתי ללא שום סיבה התאדו לי מהחיים היה לנו קבוצה והיינו תמיד פעילים בה, ליפני שנה הכרתי שתי חברים וגם כן אותו הדבר הסתלבטו לי על המשקל ולא לקחו את העצות של ברצינות, כל הקשרים שלי היו רעילים מלבד אחד שעזב לעיר אחרת שהיה חבר נאמן ואמיתי מהגן אבל הוא מתגורר רחוק, אני מניח שאני מקרה אבוד