מאיפה הגיעה המסקנה הזאת שערבים של היום הם צאצאים של ישמעאל מהתנ''ך? יש ראיות לזה?

לא

אז איך החליטו?

כי אנו מאמינים כיום שכל מה שכתוב בתנך אכן נכון

שואל השאלה:
אבל בתנ''ך לא מדברים על ערבים... לא מוזכר שום דבר עליהם.

בעיקרון אומרים על עשיו וישמעאל וכל הדמויות "הרעות" שהצאצים שלהם יהיו האויבים שלנו

בס"ד
הפקולטה למדעי היהדות לשכת רב הקמפוס
ד ף ש ב ו ע י
מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות פרשת חיי שרה, תשע"ה
ע"ש הלנה ופאול שולמן מספר 1094


"ואלה שמות בני ישמעאל"
ד"ר דוד אלגביש

במקרא נמנו שנים עשר בני ישמעאל (בראשית כה: יג-טו; דברי הימים א, א: כט-לא). השם ישמעאלים בספרות המקראית, המתייחסת לתקופה שעד ימי דוד, מציין שבטים נודדים במדבריות הסמוכים לארץ ישראל: במדבר הסורי-ערבי, בנגב, בסיני ובחצי האי ערב. על ישמעאל כתוב בתורה ששהה במדבר שבין ארץ ישראל למצרים: אמו הגר הייתה מצרית (בראשית טז: א); הבשורה על לידתו העתידית של ישמעאל ניתנה להגר בהיותה על עין המים בדרך שור (שם ז-יא); המלאך היה שליח להציל את ישמעאל ממוות במדבר באר שבע (שם כא, יד-יט); לאחר מכן נאמר על ישמעאל "וַיְהִי רֹבֶה קַָת" (בר' כא: כ) וקבע את מושבו במדבר פארן. אמו לקחה לו אישה ממצרים (שם, כא).
ברשימת בני ישמעאל נודעו בייחוד נביות בכור ישמעאל וקדר, והם נזכרים במקרא ובתעודות חוץ-מקראיות. ישעיה מונה את נביות וקדר עם יושבי האוהלים שבמדבריות התוחמים את ארץ ישראל ממזרח ומדרום מזרח. פרנסתם התבססה על גידול צאן (ישעיה ס: ז). התרגום הארמי תרגם את השם נביות (דברי הימים א, א: כט): נבט וכוונתו לנבטים, שבט ערבי שהקים ממלכה גדולה בסוף ימי הבית השני שמרכזה היה בפטרה. יחזקאל הזכיר את קדר לצד השם הכולל ערב: "עֲרַב וְכָל־נְִיאֵי קֵדָר הֵָה סֹחֲרֵי יָדֵךְ ְכָרִים וְאֵילִם וְעַדִים ָם סֹחֲרָיִךְ" (יחזקאל כז: כא). נביות וקדר נזכרו כשמות השבטים הערביים הראשיים שנלחמו נגד אסרחדון ואשורבניפל מלכי אשור. בתל מסחוטה שבמצרים נמצאה קערת כסף ועליה נרשמה כתובת בשפה הארמית: זי קינו בר גשם מלך קדר, ושמא ניתן לזהות את גשם מלך קדר עם גשם הערבי שבספר נחמיה (נחמיה ב: יט). תעודות אשוריות וצפון ערביות מזכירות את השבטים, נביות, קדר, אדבאל, דומה משא ותימא, ושמם הכולל הוא ערבים.
ישמעאלים וערבים השם ישמעאלים נזכר במקומות נוספים במקרא, בעיקר בספרות ההיסטוריוגרפית שמתייחסת עד לימי דוד, כמציין שבטים נוודים (בראשית לז: כה-כח; שופטים ח: כד; תהלים פג: ג; דברי הימים א': ב; יז: כז, ל), ואינו נזכר בספרות המקראית המאוחרת יותר שמתייחסת לסוף המאה העשירית לפנה"ס ואילך וגם לא בתעודות החיצוניות שמתקופת המקרא. עם הפסקת השימוש בשם ישמעאלים בטל גם השימוש בשמות של יחידות נוודים נוספות: עמלקים, מדיינים והגריאים. הספרות האשורית וספרות הנבואה במקרא מכנות את העמים הללו: ערבים. לשמות ערבי או ערבים לא נמצא עדיין הסבר הולם, ואינם מתייחסים לערבה, הואיל ושמות אלה מצויים בשפות שבהן לא מצויה המילה ערבה (ובהן הלשון הערבית). הערבים החלו להתפשט באזור סוריה וארץ ישראל לאחר הרס דמשק ושומרון במחצית השנייה של המאה השמינית לפנה"ס. אז החל השם ערב ונגזרותיו להישמע בארץ ישראל. במסגרת הגלויות הדו-סטריות האשוריות, הגלה סרגון ב מלך אשור את יושבי שומרון, והושיב בעיר גם ערבים רחוקים שוכני המדבר לאחר שהיכה בהם. קודם לתקופת האסלאם, לא ראו הערבים קשר כלשהו בינם לבין הסיפור על ישמעאל, וגם במקרא לא נזכרה זיקה זו במפורש. מסורת יהודית מתקופת בית שני זיהתה את הערבים כצאצאיו של ישמעאל, שכן שמות בניו של ישמעאל מזכירים שמות של ממלכות שהתקיימו בחצי האי ערב באלף הראשון לפנה"ס. לאחר חורבן הבית השני הגיעו גולים מיהודה גם לאסיה ולאפריקה וסיפרו לשבטים הערבים את הסיפורים על ישמעאל, הגר ואברהם. סיפורים אלה הגיעו גם לאוזניו של מוחמד, מייסד האסלאם, והוא שמח לטעון בקוראן, כי הוא "צאצא של אברהם דרך בנו ישמעאל".
נוודים וסוחרים- הישמעאלים היו ידועים במקרא כנוודים וכסוחרים. הם היו פרוסים על פני מדבר סיני ופארן מחווילה עד שור (בראשית כה: יח), במדבר הסורי-ערבי ובחצי האי ערב. הם נדדו במרחבים הללו בשיירות, דוגמת השיירה שמכרה את יוסף למצרים. לדברי הכתוב, יוסף נמכר לישמעאלים ולמדיינים (בראשית לז: כה, כח, לו), ושמא ניתן להסביר את חילופי השמות שבכתובים בכך שהשבטים הללו נדדו באותם המרחבים. שיירות אחרות נזכרו בכתוב, "אֹרְחת ְדָנִים" (ישעיה כא: יג). גדעון לחם בנוודים שפשטו מפעם לפעם על ההתיישבות החקלאית שבארץ הנושבת, והם מזוהים כמדיינים, כעמלקים, כבני קדם וגם כישמעאלים (שופטים ו: לג;ח: כד). כדרכם של נוודים הם היו רוכבי גמלים ועסקו בגידול צאן (דברי הימים א' ה: יט-כא). הם התגוררו באהלים ("וְלֹא־יַהֵל ָם עֲרָבִי" ישעיה יג: כ) ובחצרים (ישעיה מב: יא; ירמיה מט: כט). לדוד היה שר ממונה על הגמלים, ושמו אוביל הישמעאלי (דברי הימים א' כז: ל). הישמעאלים ענדו תכשיטי זהב (שופטים ח: כד), והיו ידועים כסוחרי בושם, זהב ואבנים יקרות. הגם שמדובר בשבטי נוודים, כונו מנהיגיהם לפעמים מלכים. ירמיהו מזכיר את "מַלְכֵי עֲרָב" (ירמיה כה: כד. וראו גם דברי הימים ב' ט: יד). ואלה שלחו מתנות לשלמה (מלכים א' י: טו) ועדרים ליהושפט (דברי הימים ב' יז: יא). בתפקיד זה הם נזכרים גם ב"מזמור מלך" בספר תהלים (תהילים עב, י: טו).

הדף מופץ בסיוע קרן הנשיא לתורה ולמדע
הדף מופיע באינטרנט באתר המידע של אוניברסיטת בר-אילן
בכתובת: http://www.biu.ac.il/jh/parasha
כתובת המייל של הדף: [email protected]
יש לשמור על קדושת העלון



עורך: הרב ד"ר חיים טלבי
עריכה לשונית: גב' נעמי קסירר

חחח בני דודים אהובים שלנו

כי יש לך ראיות לכל שאר מה שכתוב

זה קל. הישמעאלים עברו לערב, ועוד שם הם נקראו ערבים. עד מסעי מוחמד הם עבדו אלילים.

על פי התנ"ך המקום אליו ישמעאל נדד היה לאזורים ההם

המילה ערבים היא מילת כיבוש של מדינה בשם "ערב" שם מוחמד התחיל את הכיבוש שלו וכפה על כל העמים את השפה הערבית והזהות הערבית והדת המוסלמית ולכן הם רוראים לעצמם "ערבים" למרות שהם לא גרים ב'ערב' ורואים את עצמם כצאצאים של ישמעאל