מאיפה הגיעה התפיסה השגויה ששירים עצובים=שירים איכותיים ומשמעותיים, ושירים שמחים=שירים רדודים?

אנשים מתמקדים במנגינה במקום במילים

שואל השאלה:
או שמתמקדים במילים במקום במנגינה

ברור שזה לא ככה, אבל לרוב שירים שקטים אלה שירים שעושים טוב על הלב ושירים שמחים זה שירים קליטים שכיף לשמוע. ברור שיש גם שירים קצביים ומרגשים ושירים שקטים שהם רק קליטים אבל לרוב זה לא ככה

שואל השאלה:
אני מדברת על זה שאומרים ששירים קליטים הם שירים חסרי משמעות.

זה ממש לא נכון אבל זה פשוט שבדרך כלל לשירים עצובים יש משהו שיגרום להם להיות עצובים (דאא) וכדי שאנשים באמת יצליחו להתחבר לזה צריך שהמילים יהיו יפות וככה באמת השיר נהיה איכותי. בטח שיש שירים קצביים עם עומק ושהם איכותיים פשוט הרוב לא וזה שרוב השירים השמחים רדודים זה הכללה, אבל כאילו ברצינות כשכל הארץ שומעת שירים כמו טודו בום אנשים מתחילים להזדהות עם המשפט הזה, אבל יש מלא איכותיים