למה אנשים חושבים שכל הדכאונות הם אותו דבר שכל כך קשה לחיות איתו?

אני מבינה שיש כמה סוגים של דכאונות, אני לא מספרת לכל בן אדם שני שיש לי דכאון, אבל הפסיכיאטר אמר שיש לי דכאון, וסיפרתי באנונימיות לאנשים והם לקחו את זה ממש קשה, הם אמרו שהם ממש מצטערים בשבילי כאילו שעכשיו חליתי קשה.... אפשר לחיות עם דיכאון, זה קצת קשה ולא כיף אבל זה אפשרי וגם לא כזה נורא ברוב הפעמים... אם מתרגלים לזה... יש מישהו שיכול להסכים איתי? אם אני עכשיו אצא היחידה שחושבת ככה זה איה מביך._.