מה דעתכם על קטע שכתבתי? אם יש משהו לשפר אשמח אם תגידו (: בשיא הכנות

הסודות הכי כמוסים הם אלא שמעולם לא רצית לדעת, לא רצית לחוות, לראות או לגעת, אך הם אלה שנתקלים בך, ומוצאים את דרכם לבדם אליך. הסודות הם הצבע הלבן, הטהור, שצובע הכל בשחור, ולא משאיר פתח לאחרים להיכנס ולראות את האור, ולך לא מאפשרים לצאת, או לפתוח. הם החץ שאתה מכוון בידך לזרוק הרחק מליבך במקומות נסתרים, אבל מיד ישוב אליך ויפגע בך במלוא העוצמה והכוח. וככל שתנסה להסתיר אותם, כך הם יגדלו יותר ויותר. כעת, הצבע השחור שכמעט דלה והתפוגג, לאט לאט הופך ללבן יותר מכל פיסת נייר בה ניסית להדחיק את ההרגשה האפלה שמסתתרת עמוק בין אצבעותייך. וברגע שתפקח את עיניך, תגלה שכבר מאוחר יותר מדי להמשיך לאחוז, ואתה כבר עמוק בתוך התהום. לאן שלא תלך, הסודות ילכו ביחד איתך, לאן שלא תברח, הם ירוצו אחריך. אז תחזיק להם יד ותיאחז בהם בחוזקה, ואל תהיה בטוח לשחרר אפילו לרגע, ולתת להם לחמוק מבין אצבעותיך, כי לעולם לא תדע היכן הסוד הבא יפול. מי יגלה אותו, ומי יהרוס הכל.