בחיים לא הייתי עצבנית ככה!

)אני בת 13) יצאנו אני ואמא שלי עם הכלבים (אין לי אבא אז הוא לא אופציה) עם הכלבה שלי שהיא בת 15 אז היא כבר זקנה ולא רואה ושומעת מי יודע מה והכלב השני שהוא ממשומע וצעיר. הלכנו ולא מצאנו את הכלבה אז אמא שלי אמרה שהיא תחזור לבד (היא יודעת) אז עלינו. עברה רבע שעה והיא לא באה אז התחלתי לנדנד לאמא שלי שתיקח אותה כי אני לא יכולה (יש לי בעיה בברך, אני לא מסוגלת ללכת, גם בזה היא לא מתחשבת בי, מריצה אותי ממקום למקום כאילו אני העבד שלה ומאשימה אותי בהכל; התחיל לכאוב לי הרבה יותר אחרי הטיול) אבל היא התעצבנה וצעקה ואיימה עליי כי הפאקינג רק רוצים לרקוד שלה יותר חשוב. התחלתי להעיר לה המון והיא התעצבנה עוד יותר אז פשוט זרקתי את הכרית חימום ויצאתי בעצבים מהבית לחפש אותה וכלכך פחדתי כי יש חושך וזה אזור של פדופילים איפה שאני גרה. מצאתי אותה וחזרתי הבייתה ולמטומטמת הזאת יש טלוויזיה לראות, לא אומרת לי מילה. החא התחילה לריב איתי אז סתמתי לה תפה בזה שאמרתי לה שילדים האכילו אותה בשוקולד (מאוד רעיל לכלבים) ואם לא הייתי מגיעה לשם היא הייתה מתה וממש לא חוזרת הבייתה. אני בזמן האחרון ממש מתעצבנת עליה כי היא פשוט כפויית טובה עצלנית. אל תגידו לי שהיא בכל זאת אמא שלי ונותנת לי בית וכל החרא הזה כי היא גירשה אותי פעם אחת ןעושה לי טובה שאני גרה פה. נכון שהיא יצאה ממש רע? אני פשוט חייבת שמישהו ינחם אותי, אני עוד שנייה בוכה מעצבים!!