איזה בעיות יש לכם בחיים?

יש לי בעיה כרגע שהיא שעתיים להיות באנגלית ואין לי חברים פה

משקל עודף
ראיה לקויה
בלימודים לא משהו
וזהו נראלי

אני רעבה ואין לי מה לאכול._.

זאת הבעיה הכי גדולה בחיים שלי

שואל השאלה:
באמת שאני מקנאה פה באנשים שזה רק הבעיות שלהם.

בעיות עם אמא שהשפיעו לי על כל החיים יותר מדי, יא', איבדתי מלא חברות בכיתה ט שהחליטו לעשות עלי חרם גדול בגלל סיבות לא מוצדקות ועד עכשיו חרא לי בבית ספר, בעיות של כסף בבית של אוכל ריבים עם החבר כל שני וחמישי ואח אלים עם בעיות עצבים

קראש.

דיכאון, הרגשת בדידות, רגישות, ריקנות, ועוד כמה שאני לא יודעת להגדיר..

לקויות למידה, גמגום, חוסר ביטחון

חרדה

החיים

דיכאון שנמשך כבר 6 שנים, מחשבות אובדניות, הזיות, בעיות בלימודים, אוהב את האקסית שלי עדיין... וכולי.

את בטוחה שאת רוצה לדעת? חחח
- הייתי אמורה להתחיל השנה ללמוד מקצוע ובסוף זה נדחה לי לשנה הבאה וגם זה לא בטוח ואין לי מושג אני בכלל רוצה ללמוד
- סבתא שלי נפטרה לפני חצי שנה ואני מתגעגעת אליה
- גיסי עבר תאונת אופנוע אחרי חודשיים שהוא התחתן עם אחותי ונכרתה לו הרגל ועכשיו הוא צריך להתמודד עם רגל אחת בגיל 25 ורק עוד חצי שנה יחברו לו רגל תותבת
- המצב הכלכלי שלנו בבית לא משהו
- אמא שלי מאוד סובלת מכאבים בגוף וכנראה שאי אפשר לטפל בהם (חוץ מנס בעז"ה) וזה הורג אותי שהיא בוכה ואני לא יכולה לעזור לה ועוד היא צריכה ללכת לעבוד בעבודה ששוחקת אותה עוד יותר רק בשביל שיהיה לנו כסף בבית
- כנ"ל גם אבא שלי.. מבוגר ועובד בעבודה פיזית..
- עוד מעט יום כיפור וראש השנה ואני מפחדת מהימים האלה
- המערכת יחסים עם הבן אדם שאני אוהבת יותר מידי מסובכת כרגע ובאלי להשתגע מזה..
ויש עוד, יותר מידי חח
אבל אין לנו זכות בכלל להתלונן הכל טפו חמסה וברוך השם :)
אומרת יום יום תודה לאלוקים כי כנגד זה יש לי כל כך הרבה דברים טובים בחיים שלי!

לפעמים אני מגמגמת
אבל חברים וזה...

מלא בעיות אבל בינתיים זה דיכאון מחשבות אובדניות ופשוט לא למצוא סיבה לחיות

הבעיה שגיליתי על עצמי בשנה האחרונה היא החוסר אכפתיות.
גם מחברים שלי.
הרגע הזה שפשוט נמאס לי מהאנשים הכי קרובים אליי זה פשוט נורא
אני מרגישה לפעמים שאין לי כוח לאף אחד. לא נראלי שאף אחד מכאן יבין אותי.
אבל זו גם אחת הסיבות למה הצטרפתי לכאן-כדי להכיר חברים מעבר. כאלה שלא ימאס לי לדבר איתם.
אני חושבת שהבעיה המרכזית שלי היא שאני לא מצליחה להכיל את כל מי שמסביבי. לפעמים זה די גדול עלי. ומתסכל. מדכא ובעיקר בעיקר גורם לי לרצות להעלם מפה

דיכאון קליני.

שצריך למצות את החיים, ואני לא יודע איך...
אני מת לנשור מבית הספר אבל אני רק בן 15 עדיין. אני מרגיש כבר בן 27 או משהו

כמו מה שאני כתבתי ^
וזה שכתב שהוא רק בן חמש עשרה ונמאס לו ללמוד כבר
אני אותו דבר..

כרגע צבא ושנתיים שעומדות להיוץ קשות אם לא אמצא פיתרון למשהו בקרוב.
ובעיה בחיים בכללי שקשה לי להסתדר מבחינה חברתית.

חברים יקרים, תסתכלו על הדברים הטובים בחיים,
תתרכזו בזה..
בסופו של דבר הכל עובר..
(:
ולדתיים שביננו:
תדעו שהכל לטובה, תבטחו בקב"ה..
תלמדו תשמעו אמונה, תתחזקו בזה..
תשמעו א תהרב יגאל כהן והרב ארוש ביוטיוב, תתקרבו לבוא תבינו שהכל פה זה שקר וצריך למצוא רק את הטוב..
תתפךךו, כוחה של תפילה הוא עצום ויכול לשנות את הטבע (:
תתחזקו באמונה ועוד אמונה..
*מי שיש לו תגובות לא חשובות על זה, בבקשה לשמור בלב, שלא יווצר פה ריב (:

אני בן 18 וחצי, מגמגם לא מדבר ברור, אין לי מקום עבודה ולא בחיים לא היה לי בגלל המגבלה הזאת, אין לי חברים בכלל... יש לי חרדה חברתית מאוד חמורה והיא ממש מקשה עלי.. בשבילי להיות בקשר עם מישהו זר זאת ממש משימה קשה וכמעט חלש סיכוי להתחרשות... אני בדיכאון מאוד קשה בעקבות הדיכאון אין לי שמחת חיים או רוצון לחיות או לעשות משהו בכלל בכללי, אני בנאדם מאוד ביישן ומציג רק שקרים באישיות שלי כי אני מפחד להיות אמיתי עם כולם, אבל יש תקופות שאני ממש מאוזן ואמיתי וידוע להתמודד עם כל דבר אפשרי ובדרך כלל אני לא מסוגל להתמודד... יש לי כל לילה לפני שינה פחדים ובגלל זה אני מתקשה לישון ועצם החרדה היא גורמת לי לאי שלווה נפש.. אני אוהב לפעמים לראות סרטונים של סבל בפגיעות זה עושה לי סיפוק בקטע מינ*, אני נמשך לבנות ולבנים, בעיקר לבנות, בקיצור יש הרבה דברים שעושים לי את זה בקטע רטוב גם בנים גם בנות וגם עינויים... אני נשמע ממש כמו בנאדם חולה נפש ואני דיי חושב ככה גם תאמת, הורג אותי שכולם חושבים שהם מכירים את הצדדים הטבעיים שלי בפנימיות שלי ואת הרצון האמיתי שלי להתנהל באורח חיים שאין לי לצערי, כן גם אני חסר חיים כמוכם, היו לי בעבר בגיל 13-14 בעיות אכילה, לא הייתי אוכל כלום כמעט, היום יותר טוב... ראיתי כמה סרטונים מפחידים ביוטיוב לפני המון זמן והיו לי חרדות מעניין הזה הייתי מפחד להתקלח או ללכת לשירותים, כל החיים שלי חייתי באי זיהוי עצמי ואי שייכות עצמית ומכך יצרתי לעצמי אישיות נמנעת ואפילו אני לא ידעתי מה בדיוק האופי או האישיות אמיתית שלי בגלל תחושות של אי וודאות בהתנהלות חיים שלי... לשמחתי כיום אני מאוד מפותח ברמה האישית שלי ויודע איך לזהות את עצמי פחות או יותר וכיצד להתנהג כמו שצריך כפי העקרונות שקבעתי לעצמי.

אח חולה נפש
אבא שרב איתי כל שני וחמישי
הורים שרבים ושונאים אחד את השני
חוסר ביטחון
אין לי חברים
לפעמים אני רעבה אבל אין לי מה לאכול כי אני לא אוהבת כלום שזה מתסכל
חרדות

וואו שמתם לב כמה פה סובלים מדיכאון וחרדות ובדידות?

מעדיפה שלא להיכנס לבעיות רציניות כי זה סתם ידכא אותי
אבל בעיה קצת מעצבנת שיש לי עכשיו זה שעוד מעט יש לי מבחן במתמטיקה ואני לא יודעת כלום

אני נעקץ בקלות מיתושים, והרבה
אני נשרף בשמש מאוד מהר
יש לי מבנה גוף של שמן אז אני צריך לעשות כושר פי 8 מכל אחד נורמלי כי פשוט ככה (גנים *~*)
אני אוכל תסביכים על כל דבר קטן שאני עובר
אני כל מערכת יחסים חושב "האם עשיתי נכון?" כל שבוע שעובר וזה גורם לי להרגיש צבוע 0_0

עודף משקל
עישון
בעיות נפשיות דיכאונות פתאומיים רוב הזמן הרגשה של עצב
כסף
וזהו ניראה לי

הגעתי למסקנה שאני לסבית ולא ככ מקבלים את זה במשפחה, ובנוסף לכך אני מרגישה עם זה לא טוב: (

אני אוהבת לאונן עם בקבוק

הצביעות שלי, הריבים עם ההורים, הכיתה שלי, הריכולים, חששות, פחדים, שקרים, דיכאון, הכחשות, שנאה עצמית, חוסר בשליטה עצמית ברגעי כעס, ראייה לקויה, גרועה בלימודים, לא מוצאת את עצמי, הכל מסובך לי, עבר חרא, מנסה להשתנות ללא הצלחה, משקרת לעצמי ולאחרים, חוסר ביטחון, חרדה חברתית, הפרעות אכילה, לא מסתדרת עם המשפחה שלי ועוד מלא, אז עדיף שלא אמשיך..

אני עייף עכשיו.

רצון להתאבד

*נקע ביד ימין - שמו לי גבס אני לא יכול לכתוב/לעשות ספורט שבועיים ובסוף אני אצטרך להשלים את הכל.
*אני מצונן וכואב לי הגרון.
*אין לי מה לעשות עם חיי, בגלל שאין לי חברים שאני אוהב..
* אף אחת לא שמה עלי, מקווה שרק בינתיים.
*וסה"כ החיים יפים (;

תפסיקו להסתכל על הדברים הרעים שקוראים לכם.. תחייכו תחיו את החיים שלכם כמו שאתם רוצים לחיות אותם תבינו מה אתם שוים.
כל אחד ואחת מכם יפים, כל אחד בדרך שלו -גם אם את/ה שחור לבן שמן רזה הומו או לסבית או אפילו טרנס. כולם יפים בדר שלהם. תתחילו לאהוב את עצמכם ו להעריך את עצמכם כי אתם שוים את זה! ו הרבה יותר מזה!

לחוץ מטסט שקרב

לפני כמה ימים ילד בבית ספר דפק אותי ושברתי את היד בגללו (עכשיו עם גבס)
לא מצליחה לעלות במשקל (אם מישהו היה עכשיו רואה אותי במראה..)
עדיין מרגישה רע עם עצמי בגלל ששנה שעברה גרמתי לילדה לסבול...
ויש לי ציונים לא משהו בכלל

אין לי חברים
וכנראה מורידים אותי ל4 יחידות מתמט,
ויש לי חרדה חברתית, כל פעם שאני הולכת למכון כושר קשה לי שמסתכלים עלי
וגם אין לי חבר ואף פעם לא היה

וואו. המון דברים.
-אני חווה בלבול, בין גברים לנשים. אני בעיקרון ביסקסואלית שחווה כל יום את האי הבנה מצד העולם, שני חברים מאוד טובים שלי יודעים וזהו
-בנוסף לזה, אני מאוהבת בחברה הכי טובה שלי, שאיתה זה בכלל סיפור שעדיף לא להכנס אליו
-אני חווה דיכאון כבר שנה וקצת.
-אני סדיסטית (אוהבת שכואב לי) אז אני מרביצה לעצמי ומכאיבה לי
-אני לפעמים מרגישה שאני יותר מידי רגשנית אז אני מנסה להתנתק מהכל, מכל הרגשות וזה. אני מנסה להפוך לקרה יותר.
-אין לי ביטחון עצמי בשיט
-אני ביקורתית כלפי עצמי ולכן כל דבר שאני עושה בעיניי לא טוב
-אני בטוחה שאני שמנה, גם אם אנשים אומרים שאני ממש רזה, לפעמים אני מנסה להרעיב את עצמי
-אני מרגישה שאני יותר מידי לוחצת וקשה לי לשחרר, אני עובדת על זה
-אני פרפקציוניסטית ויש לי ocd
-חרדות
- יש לי שריטות נוראיות
בטוח יש עוד, ויש, שאני פשוט לא פירטתי פה

שנאה עצמית, חרדות, פחדים לגבי העתיד, ניכור.

לאנונימית השניה מעלי זה נקרא מזוכיסטית לא סדיסטית (שלא יקרה בלבול ויחשבו שאת נהנהת מכאב של אחרים)