אתם מכירים את ההרגשה החרא הזאת שחונקת אתכם בגרון שבא לכם להתפוצץ? שבא לכם לבכות ולצרוח שאף אחד לא ישמע?

כן, מכירה את זה יותר מידי טוב.

כן

אני תמיד אמצא דרכים משלי לפרוק את הרגשות שלי.
לרוב כשאני מרגישה שאני חייבת לפרוק בבכי, אני צופה בסרט דרמה מרגש עד דמעות והכל פשוט יוצא.

אני עם ההרגשה הזאת 24/7

כן, זה ישמע די מצחיק אבל
אני בן דוד שלי בן ה-6 ואימי עלינו על אוטובוס ועלו איתנו עוד 2 אנשים צעירים ואני רציתי לתפוס את הרבייעיה שמקדימה והם פשוט דחפו אותי ולקחו את הרביעייה אז נאלצתי לשבת עם בן דודי, ואמא שלי לבד וממש התעצבנתי ורציתי ברגע זה לצעוק עליהם את החיים שלי

זה לא בדיוק לבכות אבל זה רגעי זעם נורא חזקים
זה קורה לי יותר מדי פעמים, אני ילדה עצבנית

שואל השאלה:
הלוואי ויכולתי להוציא את זה אבל אני לא מצאת את עצמי לבד אף פעם וכשאני כן ההרגשה הזאת פשוט נעלמת וזה מתסכל כי היא חוזרת חזקה יותר כל פעם מחדש ודווקא ברגעים שפשוט אסור לי לשחרר את זה
מה לעשות?

אוח, כן.
חיים עצובים

שואל השאלה:
magniva היית צינית..?

כן...

אני לא צינית
אני מדוכאת

כן, חלק ממני רוצה שכולם ישמעו ושישימו לב כבר

אולי כדאי לפרוק.. תהי חזקה