תשובה אחת
כמובן שאיש הפנים, במאמר של ויקטור פרנקל הוא כל הזמן חוזר על הרעיון שאיש הפנים מכונס בעצמו, מכיר את עולמו הפנימי, החולשות והיתרונות שלו וכך יכול לתקן אותם. הוא בריא בנפשו הרבה יותר מכוון שעיקר עניינו זה בעצמו- וכך הוא יכול לתקן את עצמו. לעומת זאת איש החוץ, עיקרו אם לא רובו כלפי חוץ, השהייה במחיצת עצמו גורמת לו שעמום וכך הוא לא יכול להתקדם לשום מקום.
אגב, מחשבת? בהצלחה במבחן:)
אגב, מחשבת? בהצלחה במבחן:)
באותו הנושא: