קשר אמיתי וטהור בין בן ובת

שנינו דתיים.
חשוב לי להבהיר שאנחנו לא הכי גדולים בתחום הדתי, אבל מאד מתאמצים ומשתדלים.
כל אחד מאיתנו התחיל השנה מסגרת חדשה בתקווה ובמטרה להתחזק.
אנחנו מאד רוצים בזה, ולכן זה תהליך שנורא חשוב לנו. לשנינו.

דיברנו לראשונה לפני פחות משנה, אבל זה היה דיבור סתמי למדי וחסר משמעות. אמנם הכרנו עוד אז, אבל רק בחודש-חודשיים האחרונים התחלנו לדבר ממש כל יום.
גילינו יותר ויותר אחד על השני, והופתענו לגלות כל כך הרבה במשותף. נוצר ביננו חיבור.
עם השיחות התחילו להיחשף גם הרגשות שמהם קצת קשה להתעלם.
לאחרונה אנחנו מדברים על להיפגש, וכל זה קצת מלחיץ.

חשוב להדגיש שאין לי כל מטרה 'להשיג' חבר, ובמיוחד בגיל הזה. השאיפה היא חתונה והקמת בית, אם כי אנחנו צעירים מכדי לחשוב על דבר שנראה לנו כ"כ רחוק.
אך מצד שני, איך אפשר לוותר?
עולות מכך הרבה בעיות. לדוגמה, איך נצליח לשמור על קשר נקי וטהור עד החתונה(בעז"ה)? איך נצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן עד אז? האם נצליח לשמור נגיעה?
זה אפילו מרגיש לי מוזר ולא טבעי שאני מעלה שאלות לגבי חתונה והעתיד הרחוק כביכול, אבל בסופו של דבר, אין לי כל רצון באדם כדי "להעביר איתו את הזמן" ובסוף לא נגיע לשום מקום.

אבל אחרי כל זה, גם נשאלת השאלה האם באמת כדאי פשוט לוותר על הכל? הרגשות קצת מבלבלים וקשה להתנתק מהם. גם להם יש צד בכל זה.

אני אשמח לדעתכם, כי אני באמת מבולבלת וכבר לא יודעת למי לפנות ומה לעשות

שבת שלום, ותודה מראש על כל תגובה!