שלום לכם, אני בחור מגמגם, מה בדרך כלל אנשים כמוני עושים בחיים שלהם? אני חושב שהם כל היום בבית כי אנחנו מאוד מוגבלים...

איפה השאלה?

שואל השאלה:
אני שואל באיזה תחומים אנשים כמוני יוכולים לעשות בחיים שלהם, בו זמנית גם מה נראלכם שהם עושים האם הם בכלל עובדים וכדומה

הכל, גמגום לא עוצר שום דבר...

זמרים, ציירים, אמנים. לא משהו עם דיבור. ויש דרכים להגביר את שטף הדיבור. תבדוק באינטרנט.

יש כל מיני טכניקות להתגבר על הבעיה, אבל גם אם לא תצליח להתמודד עם הבעיה עצמה, אין סיבה להשאר בבית. תגלה שאם אתה מדבר מספיק בביטחון, למרות הפגם בדיבור אנשים יקשיבו לך.

ולגבי הטיפול בזה, מרפרוף באינטרנט קח שני קישורים:

אני כמוך ואני מזדהה איתך לגמריי. נכון שקשה לי אבל. אני באמת מנסה להיות כמו כולם למרות הגמגום שלי, הנה הצלחתי לעשות מצגת מול כל הכיתה למרות שגמגמתי והמרצה הייתה מרוצה מהאוצר מילים שהשתמשתי למרות שגמגמתי וצריך לנשום עמוק ולדבר לאט ולא להילחץ, אני יודעת שזה קשה
בגלל הבעיה שלי אני מעדיפה לדבר דרך ווטסאפ או מייל ולא דרך טלפון

לנסות לעשות מה שאתה אוהב אל תיתן לגמגום לעצור אותך ממה שאתה אוהב לעשות

היה לי בבסיס בצבא קצין קרבי ומגמגם.
אני מניח כמובן שהוא עבד קשה בשביל לצמצם את הגמגום כמה שיותר, אבל אתה מבין שתפקיד כזה דורש לא מעט ובטח יכולת לתקשר עם אנשים ועוד בתנאי לחץ ועדיין הצבא לקח אותו והכשיר אותו והכול.
בקיצור, הגמגום שלך זה אתגר להתמודד איתו אבל הוא לא אמור לבלום אותך יותר מידי.

אני לא חושבת שזה ממש ממש משנה גם האקס של אמא של היה מגמגם והכל היה לגמריי רגיל איתו
פשוט פחות לעבוד בדברים שמחייבים דיבור ברור וזהו

כל דבר שאתה רוצה לעשות, אתה יכול!
אתה רוצה להיות רופא? עורך דין? מוכר בחנות? הייטק? בבקשה. זה שאתה מגמגם לא משנה כלום. במקום לשבת בבית ולרחם על עצמך תלך לחפש עבודה! איפה שבא לך! מקסימום תקבל לא.. כם אנשים שהם לא מגמגמים מקבלים לא. אני בטוחה שאם תחפש, אתה תמצא עבודה טובה.
חוץ מזה שגמגום זה בכלל לא מוגבלות.

יש לי ילד בשכבה שהוא מגמם מאז שהוא ילד בגלל ניתוח (אנחנו בפנימיה) והוא עושה הכל כמו כולם, הוא מאוד חברותי, הוא מוביל הרבה פרויקטים שכבתיים ועד כמה שאני רואה הגמגום לא מונע ממנו שום דבר.

אני בעצמי מגמגמת אבל רק כשאני צריכה לדבר מול קבוצה/עם אנשים שאני לא מכירה ופעם זה היה מונע ממני להכיר אנשים וכאלה כי אני פשוט מגמגמת מלא ומחליטה להפסיק לדבר אבל כאילו מתגברים על זה.

אני גם מגמגם כי אני חסר ביטחון

אני חושבת שאתה צריך להפוך את הקושי הזה למוטיבציה. ללכת בדיוק נגד מה שמתבקש ומתקבל, ולהוכיח לעצמך ולאחרים שמוגבלות כזו זה לא מחסום, זה בעצם קושי שצריך להתגבר עליו

אני מגמגמת אבל זה לא מגביל אותי בשום דבר. אנשים 'כמוני וכמוך' הם רגילים לגמרי ויכולים לעשות כל דבר

בן כמה אתה?

מבינה שהגמגום גורם לך להתביש, ועוצר אותך.
יש פתרונות, כמו לעבוד עם קלינאית תקשורת וכו'.
ניתן ללמוד לשנות.
אישית מכירה 2 אנשים שהתגברו על הבעייה, ומדברים ללא גמגום, בצורה שוטפת.
חבל שהגמגום יעצור אותך מלממש את עצמך, בקטע החברתי, בת זוג, וכו'.
ממליצה לך לקבל עזרה, ולעבור תהליך של שינוי.
בהצלחה לך.

יש איתי מישהו ביחידה מובחרת שמגמגם, עוד לא התגייסנו אבל אני מכיר את כל מי שמתגייס איתי (עוד 20 איש בסה"כ).
הוא קרבי לכל דבר, חותם 5 שנים קבע כמו כל אחד אחר, ואנחנו תופסים ממנו אדם מיוחד, במיוחד בגלל שלמרות הגמגום שלו הגיע לכזה מקום..
בשנה מתמיינים 2000+, והוא אחד מה20-40 שמתקבלים בכל שנה..
תקח את החיים בידיים שלך, אל תגיע למסקנות, ואל תרחם על עצמך בשום רגע! זה קשה, אבל בסך הכל אתה לא שונה מאף אחד.

אח שלי מגמגם והוא מסתדר אפילו יותר טוב ממני, הוא עשה צבא ועכשיו הוא נרשם לטכניון

פשוט תעשה את מה שאתה אוהב.
גם אני מגמגמת, ואני לא נותנת לזה למנוע ממני שום דבר.
אתה צריך להקיף את עצמך באנשים ומקומות ועושים לך טוב, ושופטים אותך למי מה שאתה אומר, ולא לפי איך שאתה אומר את זה.