2 תשובות
החיים לא חרא, זו תקופה רעה.. אני מאמינה שסבתא שלך תצא מהמחלה ותהיה בריאה! תהיה חיובי. החיים שלך מתחילים להסתדר אז אל תחזור לדיכאון. חבל. אתה יכול למנוע מזה לקרות. זה שאתה עצוב לא אומר שאתה צריך לחשוב מחשבות אובדניות! תוציא אותן מהראש שלך הן לא יועילו בכלום. כן יהיו לך חברים. גם אני מוזרה וכמוני, אתה תמצא חברים שיאהבו תמוזרות שלך ויהיו מוזרים כמוך. כי מוזר זה טוב:) לי כן אכפת ממך ואם אתה צריך עזרה אני בפרטי
(מתנצלת שראיתי רק עכשיו את השאלה. אני יודעת איך זה מרגיש לשאול שאלה רצינית ובקושי לקבל תגובות)
אני כל כך מצטערת, התחלתי לכתוב תגובה ובטעות מחקתי אותה.
אני אאלץ לוותר על חלק מהחפירה המקדימה כי אני צריכה ללכת...
אני יודעת מה זה לאבד משפחה.
בחופש הגדול בסוף כיתה ו המשפחה שלי נכנסה לקשיים כלכליים קשים, בגלל שותף מפגר.
פנינו לעזרה מהמשפחה, אבל הם הפנו עורף והלכו. ניתקו את הקשר. תוך חודש לא היתה לי משפחה מורחבת יותר.
זה היה קשה. היו לי שתי בנות דודות שלא הספקתי לראות מאז שנולדו, ולאחרונה גיליתי על עוד אחת שנולדה אחרי הנתק. וזה כאב.
לא הרגשתי מחסור בגלל הבעיה הכלכלית, ההורים שלי לא נתנו לנו להרגיש מחסור, אבל הרגשתי בפנים את המחסור של המשפחה.
אבל התחילה השנה, והצלחתי להתגבר. הכרתי חברים שאיכשהו גרמו לי לשכוח מכל העניין.
נמאס לי לשמור טינה.
אבל אם יום אחד הם ינסו להחזיר את הקשר, אם הם יעזו בחוצפתם לנסות, אני לא אסכים. לא כי אני כועסת, אלא כי פשוט לא מגיע להם. הם פגעו ההורים שלי, הם פגעו האחיות שלי, הם פגעו במשפחה שלי. אף אחד מהם לא חשב להתקשר ביום ההולדת, או לבקר במפתיע, או לעזור.
אני משתתפת בצערך על סבתא שלך.
אני אתן לך עצה שקיבלתי מאבא שלי. לחץ מחמיר את המצב של הסרטן, זה למה סבא שלי זכרונו לברכה מת. תוודה שהיא לא שרוייה ביותר מידי לחץ, ושהיא תמשיך להילחם על החיים שלה.
ואם היא (חס וחלילה) תמות, תתגבר על האובדן, למענה.
אני אישית לא מאמינה, אבל אם אתה כן, תזכור שהיא תמיד משגיחה עליך מלמעלה.
תחשוב על מה שהיא היתה רוצה שתעשה.
וכתגובה לשאלה, החיים הם לא חרא, הם פשוט רצף של אירועים. אירועים טובים ורעים כאחד.
צריך לקבל את כולם, להתגבר על כולם.
זה קשה, אבל זאת הדרך היחידה להמשיך הלאה.
אובדן אדם שיקר לליבך זה קשה, מי כמוני יודעת, אבל אל תשכח שגם יעבור זמן עד שהיום הזה יגיע, ועדיין תוכל לבלות איתה. אצלי זה קרה בבום, בבת אחת. תנצל את הרגעים איתה, זה הכי חשוב.
אני מאמינה שתצליחי להתגבר על זה ולהצליח.
רפואה שלמה לסבתך, ובהצלחה! :)
אני כל כך מצטערת, התחלתי לכתוב תגובה ובטעות מחקתי אותה.
אני אאלץ לוותר על חלק מהחפירה המקדימה כי אני צריכה ללכת...
אני יודעת מה זה לאבד משפחה.
בחופש הגדול בסוף כיתה ו המשפחה שלי נכנסה לקשיים כלכליים קשים, בגלל שותף מפגר.
פנינו לעזרה מהמשפחה, אבל הם הפנו עורף והלכו. ניתקו את הקשר. תוך חודש לא היתה לי משפחה מורחבת יותר.
זה היה קשה. היו לי שתי בנות דודות שלא הספקתי לראות מאז שנולדו, ולאחרונה גיליתי על עוד אחת שנולדה אחרי הנתק. וזה כאב.
לא הרגשתי מחסור בגלל הבעיה הכלכלית, ההורים שלי לא נתנו לנו להרגיש מחסור, אבל הרגשתי בפנים את המחסור של המשפחה.
אבל התחילה השנה, והצלחתי להתגבר. הכרתי חברים שאיכשהו גרמו לי לשכוח מכל העניין.
נמאס לי לשמור טינה.
אבל אם יום אחד הם ינסו להחזיר את הקשר, אם הם יעזו בחוצפתם לנסות, אני לא אסכים. לא כי אני כועסת, אלא כי פשוט לא מגיע להם. הם פגעו ההורים שלי, הם פגעו האחיות שלי, הם פגעו במשפחה שלי. אף אחד מהם לא חשב להתקשר ביום ההולדת, או לבקר במפתיע, או לעזור.
אני משתתפת בצערך על סבתא שלך.
אני אתן לך עצה שקיבלתי מאבא שלי. לחץ מחמיר את המצב של הסרטן, זה למה סבא שלי זכרונו לברכה מת. תוודה שהיא לא שרוייה ביותר מידי לחץ, ושהיא תמשיך להילחם על החיים שלה.
ואם היא (חס וחלילה) תמות, תתגבר על האובדן, למענה.
אני אישית לא מאמינה, אבל אם אתה כן, תזכור שהיא תמיד משגיחה עליך מלמעלה.
תחשוב על מה שהיא היתה רוצה שתעשה.
וכתגובה לשאלה, החיים הם לא חרא, הם פשוט רצף של אירועים. אירועים טובים ורעים כאחד.
צריך לקבל את כולם, להתגבר על כולם.
זה קשה, אבל זאת הדרך היחידה להמשיך הלאה.
אובדן אדם שיקר לליבך זה קשה, מי כמוני יודעת, אבל אל תשכח שגם יעבור זמן עד שהיום הזה יגיע, ועדיין תוכל לבלות איתה. אצלי זה קרה בבום, בבת אחת. תנצל את הרגעים איתה, זה הכי חשוב.
אני מאמינה שתצליחי להתגבר על זה ולהצליח.
רפואה שלמה לסבתך, ובהצלחה! :)
באותו הנושא: