מה אתם חושבים? מחפשת ביקורת כנה

ואיך שהוא תמיד ברגע הזה שאני יושבת עם כולם, יש אלכוהול צחוקים וויב חיובי.
דווקא ברגע הזה חייבות לצוץ המחשבות,
ואז החיוך מתחיל לרדת, מתחילים לראות מטושטש , ומשם כבר אי אפשר לעצור את זה.
והדמעות יורדות בלי שאף אחד ידע למה או איך.
והמחשבות נשארות רק איתך, והעצב נשאר עמוק בתוכך ולא מצליח לצאת.
דווקא ברגע שאני הכי אנסה לשחק אותה מאושרת ושמחה לא ילך לי.
כולם יגלו את האמת, כמה אני שבורה מפנים, כמה קשה לי.
איך הראש מנסה לשכוח והלב רק רוצה הכי קרוב, זה מה ששובר אותי.
הכל נראה שחור, ומה שהיה הכי תמים הפך לרע ואפל.
ועכשיו ימי שישי השמחים גם הם הפכו לכל כך עצובים.