נמאס לי מההפרעות אכילה המפגרול שניהיו לי

אני מאמינה בך!

תנסי להסתכל על אוכל כפרס, לא כמספר. אני חושבת שאוכל זה אחת מהתענוגות בחיים, באמת- זה מוכח ששוקולד מתוק יכול לשפר את המצב רוח ואת החשיבה. אני מאמינה בך!

אני מאמינה בך ויודעת שאת תצליחי

טוב תקשיבי שתיארת את מה שעובר עלי במדוייק. אני יודעת כמה קשה לך. אני לא יודעת אם את בטיפול אבל חשבתי שכשאתחיל טיפול זה ממש יקל עלי אבל למעשה זה רק מקשה עד שזה פתאום מצליח לשנות קצת משהו בחשיבה.. אז אם את בטיפול ונהיה לך רק יותר רע תדעי שזה בסדר ולא חריג. אני כבר התחלתי להתייאש ולהפסיק להאמין שמשהו יגרום לי להפסיק עם כל מיני "טקסים" רק עכשיו אחרי שנה של טיפול ושל תחלופה של מטפלים משהו התחיל להשתפר וזה פחות אובססיבי. אני כרגע עדיין במצב שתיארת, אבל הייתי במצב הרבה יותר גרוע- הרעבות חמורות כשבמשך שבועות שלמים חייתי על 100 קלוריות ליום, חשתי רגשות אשם קשים מאוד אפילו מ700 קלוריות ביום (היום אני אוכלת כמות סבירה ולא מרגישה כל כך רע עם זה). היתה לי מחברת שרשמתי בה בדיוק מתי אכלתי, מה אכלתי וכמה קלוריות זה שווה (עכשיו המחברת בפח ולמרות שתמיד אדע בעל פה כמה כל דבר מכיל, אני כבר לא באמת מחשבת כמה קלוריות אני אוכלת).
את בטח יודעת שזה לא טוב מה שאת עושה אבל זה פשוט לא מצליח לגרום לך להפסיק נכון? תאמיני שיגיע הדבר הזה שיגרום לך לשנות את החשיבה ופחות להקשיב את הקולות של ההפרעה. הכי חשוב- ככל שמקשיבים לקולות יותר ככה הם הולכים ומתחזקים. אם את לא בטיפול- זה הזמן להתחיל. אם את בטיפול- ומרגיש לך שאת קורסת הייתי שם, לפני שיש הקלה זה מרגיש שאת רק נופלת וזה בגלל שאת מתמודדת עם הקולות האלה. תמשיכי בצעדים קטנים ובהדרגה ותאמיני שתהיה הטבה.

שואל השאלה:
אני לא בטיפול, ואני גם לא רוצה. אני לא מסוגלת.
והמצב שלי לא כמו שתיארת, הייתי סופרת קלוקיות וכותבת אבל עכשיו אני עושה את זה רק בראש כי זה סוג של בלתי אפשרי לא לעשות את זה.
באמת שאין לי בעיה לעלות במשקל אבל במוח המפגר שלי רק דוחה את זה, אמי פשוט חושבת שאני יתחיל לאכול רגילעם לנשנש ועם הכל, וכמה שיותר בלי לספור. אין סיכוי להצליח ככה?):

אולי, את מסוגלת, אולי זה בגלל שהתרגלת לשנוא את עצמך בתת מודע?

גם אני עדיין עושה את זה בראש כי זה בלתי אפשרי לא לדעת אחרי שנכנסים לתוך העולם של ספירת קלוריות ויודעים הכל בעל פה, אבל פעם לפני השינה הייתי עוברת על מה שאכלתי וחושבת כמה קלוריות אכלתי באותו יום. היום זה פחות ככה, אני עדיין מעדיפה דברים עם פחות קלוריות ולא אוכלת דברים שאני לא יודעת כמה קלוריות יש בהם או דברים עם הרבה קלוריות, אבל איכשהו זה כבר לא כמו שזה היה ואני לא יודעת כמה בדיוק אכלתי בין היתר כי אני לא רושמת את זה ואולי גם כי מתיש ומורט עצבים ואין לי סבלנות לחוות את זה שוב.
אולי לך זה כן אפשרי להשתפר בלי טיפול, לי זה לא היה כי הרצון לצאת מזה לא היה מספיק חזק מול רגשות האשם אחרי אכילה ומול התחושות המדהימות והמספקות של ההרעבה. במשך יותר משנתיים זה רק הלך והחמיר עד מספר כמעט דו ספרתי של קלוריות ביום ולא הצלחתי לעצור את זה לבד.. תמיד אמרתי לעצמי אחרי ההרעבה הזאת אני יאכל רגיל וזהו הכל יהיה בסדר אבל בפועל לא יכולתי להתמודד עם העלייה במשקל ועם לאכול יותר. הבנתי שזה כבר לא יכול להתנהל ככה אז פניתי לטיפול.
גם בטיפול היה לי רע ולא יכולתי להביא את עצמי לאכול את התפריט שקיבלתי כי אפילו 700 קלוריות היו נראות לי הרבה יותר מדי.. זה נורא מבלבל כי מצד אחד רוצים לצאת מזה אבל מצד שני ההתמודדות גורמת להרגיש רע מאוד אז לא רוצים להפסיק עם ההרעבות כי הן גורמות להרגיש פחות בחרדה ויותר בלתי מנוצחים וחזקים. רק הטיפול גרם לי להפסיק עם כל מיני מעשים כמו לרשום קלוריות ולבד לא הייתי ממליצה להפסיק.
בעזרת צעדים קטנים ומדורגים לדעתי את יכולה להשיג שיפור לבד, אבל אם את לא מצליחה בעצמך תפני לעזרה כי זה רק הולך ונהיה גרוע יותר עם הזמן.

שואל השאלה:
תודה על העצות, ממש.
ולהפך, אני לא שונאת את עצמי, אני חושבת שעכשיו אחרי הדיאטה יש לי גוף פצצה, ואני לא רוצה יותר לרדת במשקל! אני פשוט לא רוצה לעלות יותר מאיזה 3 קילו..
אני באמת רוצה לעבור את זה, אני גם לא מרעיבה את עצמי! ממש לא!
היום החלטתי שזהו, אני כבר לא סופרת קלוריות ואוכלת ה כ ל! מצידי לעלות בחזרה הכל, להיות בריא זה הרבה יותר חשוב.
אכלתי בצהריים שתי שניצלים גדולים ומנה יפה מאוד של ספגטי, עכשיו אני יקום לקחת איזה משהו טעים.. לא זוכרת שאכלתי ארוחה כזו טובה בחודשים האחרונים, סוףסוף שבעתי ולא אחרי 10 דקות מתתי מרעב שוב, גאה בעצמי!

אני כל כך שמחה לשמוע! כל הכבוד! תהיי גאה בעצמך ותזכרי את ההרגשה הטובה שיש לך עכשיו בפעם הבאה שיתגנב לך לראש רצון להרעבות או לדברים אחרים. בהתחלה זה קשה להיגמל מדברים כמו ספירת קלוריות אבל עם הזמן זה מפחית את ההתעסקות המיותרת בזה ואת הדאגות לגבי זה :)