מתביישת ללכת לבית ספר מחר.

תלכי לבית ספר למה שלמישהו יהיה אכפת שעלית במשקל

שואל השאלה:
כי ירדו עלי תמיד בגלל המשקל ורק בגלל שירדו עלי אני ירדתי. ופצאןם עליתי אני מפחדת שיגידו שאני שמנה שוב

אל תתני חשיבות למישהו ששופט אותך לפי המשקל שלך

הרעבת את עצמך? (לפני החג)

שואל השאלה:
כן

תקחי איזה סווצאט או חולצה שהיא קלה ולא צמודה

בטוחה שזה משהו שרק את שמה לב אליו ואף אחד לא יראה אי אפשר להשמין בצורה דרסטית ונראת לעין תוך שבוע

אוקיי אז בגלל זה את מרגישה כל כך רע. אני גם הייתי מרעיבה את עצמי המון וברמה חמורה מאוד, וזה היה גורם לי בשלב מסויים לשבירה ולהתקפי רעב.. בעיקר בסופי שבוע ובחגים ואז הייתי שוב מרעיבה את עצמי ושוב התקף רעב ואז כדי לפצות עליו שוב הרעבות וכו'. כל פעם הבטחתי לעצמי אחרי ההרעבה הזאת אני מפסיקה עם הכל ואוכלת נורמלי אבל בפועל כל פעם היתה שבירת, ככל שההרעבה הייתה יותר חמורה ככה גם התקף הרעב שבא אחריה.. גם אם לא היה התקף רעב לא יכולתי לחזור לאכול כמות נורמלית כי זה הרגיש לי המון לעומת מה שהרגלתי את עצמי. המעגל הזה נמשך 3 שנים.. הרעבות בלתי פוסקות והתקפי רעב שלקח המון זמן עד שהצלחתי להפסיק אותם. חשוב לי שתדעי שככה נכנסתי להפרעת אכילה, אחרי שבוע אחד של הרעבה כשהייתי חולה (זאת לא היה הרעבה מכוונת) ואז הרגשתי פשוט מדהים עם הגוף שלי אבל הייתי כל כך רעבה ואכלתי מלא בגלל התקפי רעב ועליתי הכל ואפילו יותר ממה שירדתי ואז הרגשתי מזעזע עם עצמי והרעבתי את עצמי כדי לרדת שוב וככה נכנסתי למעגל הבלתי פוסק הזה. בסופו של דבר עליתי במשקל כתוצאה מזה, ההרעבות דפקו לי את חילוף החומרים ועליתי במשקל גם מכמות מאוד קטנה של אוכל כי הגוף שלי התרגל לכמות ממש ממש מעטה. על המצב הנפשי אני אפילו לא אפרט, הוא פשוט היה זוועה.
אחרי כל סופש או חג שכלל התקף רעב הרגשתי פשוט נורא. היו פעמיים שזה כמעט הביא אותי להקאה, הייתי מעל הכיור ולמזלי הגדול פחדתי מדי. אל תעשי את זה לעולם כי זה רק יהפוך לעוד הרגל כמו הרעבה.
היה לי שבוע אחד שהצלחתי לרדת בו הרבה והרגשתי טוב, ואז הגיע פסח.. התקף רעב של שבוע שלם, עליתי בערך 4 קילו וזה היה בולט ושמו לב מסביבי. הרגשתי פשוט שמנה בטירוף וחסרת שליטה. היה לי ברור שאני מרעיבה את עצמי ישר כשחוזרים לשגרה כי ככה זה יותר קל מאשר להיות בבית בלי תעסוקה ששם תמיד היו קורים ההתקפים. אחרי החג חברה שלי אמרה לי שחזר לי הצבע לפרצוף וזה רק גרם לי להרגיש עוד יותר נורא ושמנה ולהרעבה עוד יותר חמורה. היא כמובן אמרה את זה בתור משהו טוב כי לפני החג נראיתי לא טוב בגלל הירידה של 4 קילו.
את בטח רוצה לדעת איך מפסיקים את התקפי הרעב? את האכילה הזאת חסרת השליטה? יש דרך אחת בלבד- תפריט תקין ומאוזן. גם כשהתחלתי לאכול תפריט תקין עדיין היו התקפי רעב ואז שוב חזרתי להרעבות חמורות אבל אחרי כמה חודשים שוב אכלתי לפי תפריט מאוזן וזה התאזן אחרי כמה חודשים ותחושת השובע והרעב שלי חזרה.
רק אחרי כמה חודשים שהרעבתי את עצמי יצא לי לקרוא בגוגל על משהו של הפרעות אכילה ופתאום קלטתי שזה מה שעובר עלי. רק שם נפל לי האסימון שזאת הפרעת אכילה למרות שידעתי טוב מאוד שאני מרעיבה את עצמי. ממליצה לך לבדוק אם את חושבת שגם את סובלת מזה, ואם כן לפנות לטיפול כי לצאת מזה לבד זה קשה מאוד. זה רק הופך ליותר קשה עם הזמן, יש קולות בראש של מתי לאכול, מה מותר, מה אסור, למה וכמה.. איזה פעולות מאיימות על הדרך שלך להשיג את המטרה ואת צריכה להימנע מהן (כמו לצאת עם חברות כי זה כולל אוכל או בא על חשבון של זמן ספורט), איך לשרוף יותר קלוריות. זה אובססיבי בטירוף- אוכל, קלוריות, משקל. רק על זה חושבים כל היום, זה להיות בתוך בועה ולהתמכר להרעבות ולהרגשה שהן נותנות.

יש סרטון שמתאר ממש טוב את מה שקורה כתוצאה מההרעבות, צירפתי אותו. אני סבלתי מחוסר ריכוז, נשירה, מחזור שנפסק, חיוורון, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, קשיי שינה ושינה מוגזמת, התקפי רעב, כאבי בטן, דופק איטי ומסוכן, רעידות בידיים וברגליים, חלומות בלילה על אוכל, חשיבה 24/7 על אוכל וקלוריות וכמה זמן עד הארוחה הבאה ומה לאכול בה ואיך לא לאכול בה בלי שיראו.. מבחינה נפשית- דיכאון, עצבנות, תוקפנות, חוסר סובלנות, הסתגרות, חוסר חשק, מצב רוח ירוד מאוד, מין תחושה מעורפלת כזאת, הייתי כלואה בתוך בועה.
קרן פלס פירסמה באינסטגרם סרטון שמתאר שגם היא עלתה במשקל כתוצאה מזה כי נדפק לה חילוף החומרים.. זה קורה כמעט בכל הרעבה, מקווה שזה יגרום לך להבין שזה באמת לא עוזר לרדת במשקל בטווח הארוך. צירפתי גם אותו

אני יודעת שאולי את מרגישה שזה מין חלום שמתגשם, דרך קסומה שגילית, דרך משלך, עולם משלך, כוח כזה שיש לך לא להתפתות לאוכל ולא להזדקק לו, תחושת שליטה עצמית, גאווה וסיפוק.. אבל זה הופך לסיוט, לגיהנום פשוט. ואני גם יודעת שמאוד יכול להיות שכל מה שכתבתי פה לא יגרום לך להפסיק כי גם אני הייתי ככה, זה שולט בבן אדם וכל הנזקים וההשפעות נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה, המוח לא חושב בהגיון, החשיבה מעוותת בטירוף. מבינים שזו לא הדרך הנכונה ושהיא מסוכנת אבל פשוט לא מצליחים שלא לבצע אותה. תפני לטיפול. בבקשה ממך. אני מבטיחה לך שזה יגרום לך להרגיש מזעזע אם תמשיכי ככה.

אולי את אומרת לעצמך עכשיו שאת חייבת להרעיב את עצמך אחרי החג ואז זהו יהיה בסדר, אבל זה שקר, זה לא נגמר לעולם, זה מעגל שלא ייפסק לבד. גם אם יהיו תגובות לגבי העלייה במשקל, אל תתני לזה לגרום לך להרגיש עוד יותר רע.. תהיי מוכנה לזה ותצפי לזה כדי שלא סתם עוד יותר זה יפיל אותך. תיקחי את זה כלמידה שהרעבה עצמית גורמת בדיוק לזה, ותפסיקי אותה! מוזמנת לשאול שאלות אם יש לך.
ואל תישקלי! סביר שתהיה עליה של כמה קילו במשקל וזה סתם יכניס אותך ללחץ ויעשה לך דחפים להרעבות. חלק גדול מהמשקל זה המשקל עצמו של האוכל ונוזלים, זה לא באמת אומר שעלית את כל זה גם אם אכלת המון. וזה בדיוק מה שקרה לי כשעליתי 4 קילו בפסח בשבוע.

כמו שהמליצו לך למעלה אולי תנסי ללבוש משהו טיפה רחב כדי להרגיש יותר בנוח, במקרה שלי הרגשתי שהשמנתי מאוד גם בפנים אז זה לא ממש עזר, אבל אולי לך זה כן יעזור

שואל השאלה:
היי אנונימי אהבתי מאוד את התשובה שלך ומזדהה איתך אשמח שנשוחח בפרטי..

הייתי ממש שמחה אבל לצערי אין לי מספיק פרחים:( אני מנסה להשיג אבל זה לוקח הרבה זמן, אני פה המון שנים פשוט תמיד מאנונימי.. מוזמנת בינתיים לדבר פה אם את רוצה, ואם לא אז בכל מקרה אני אעדכן פה כשיהיו לי מספיק פרחים פשוט אולי יקח קצת זמן

שואל השאלה:
אוקיי, אני ממש אשמח לדבר איתך :) תעדכני אותי

שואל השאלה:
הרעבתי את עצמי כתוצאה מכך שירדו עלי ילדים בשכבה, תמיד היו הצקות את שמנה ועוד... החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות דיאטה, החלטתי שנמאס לי שצוחקים עלי אבל בתכלס אהבתי את הגוף שלי ולא הפריע לי להיות שמנה הייתי שמחה ומלאת אור ותמיד תמיד הייתי ילדה שמחה ומצחיקה בלי קשר מאז שנכנסתי לזה הכל השתנה מתחילת החופש הגדול של שנה שעברה אמרתי לעצמי "יש לי חודשיים ואני הולכת להפציץ" וזה מה שהיה תוך חודשיים שלמים אני מוצאת את עצמי בירידה של קרוב ל10 קילו, אבל השתנתי הבטחון שלי ירד, הפכתי להיות עצבנית ותוקפנית יותר, נכנסת לדיכאונות עם אני עולה קילו/אוכלת יותר מידי אובססיה למשקל וסופרת קלוריות של כל מה שאני מכניסה לפה. בתקופה האחרונה המצב הדרדר מצאתי את עצמי לוקחת פרי מסכן לבית הספר ובארוחת צהריים אוכלת כריך עם ממרח כלשהו ובערב משהו קטן. וזהו זה בערך הסיפור שלי. גם אני בתוך זה אז אחרי החג העלתי 3 קילו.. ואני מצטערת על זה

תהיי שלמה עם עצמך לא משנה כמה את שוקלת תהיי שלמה עם עצמך..
לא נעים לי להגיד אבל יש לי חולשה קשה למלאות או בשפה שלך שמנות
החברה שאת מסתובבת איתה פשוט מזעזעת אם הם יורדים עליך ככה זה לא חברים
זה יותר מה שאת מציגה.. אני כן קצת שמנמן ועכשיו החלטתי שאני מתחיל ריצות ולוקח את עצמי ביידים בשביל לרדת איזה 10-15 קילו מספיק לי אני לא רוצה להיות רזה, מספיק לי מלא, אל תרעיבי את עצמך בשביל אף אחד זה פשוט לא שווה את זה!
ואל תכנסי לדיכאון
מוכן להבטיח לך 100% שלא ירדו עליך מחר, אי אפשר לזהות בשבוע שינוי בגוף
חח הסופגניות הרגו אותנו.
אני מקווה שתקחי את עצמך ביידים ותשימי פס על כולם!
שיהיה בהצלחה מחר
גם לי אני חולה מקווה שאני אבריא עד מחר יש לי מבחן באנגלית:(
לילט

מבינה אותך, אני באמת באמת ממליצה לך לספר למישהו ולפנות לטיפול כי כמו שאת רואה זה רק מחמיר ונהיה יותר ויותר אובססיבי. לעצור את זה לבד זה מאוד מאוד קשה.
אני יכולה להציע לך מהנסיון של הטיפול שלי- אל תישקלי כל יום ובטח שלא כמה פעמים ביום את את עושה את זה.. אני הייתי עושה את זה ואפילו לא ידעתי כמה זה משפיע עלי. כל עליה פצפונת גרמה לי למצב רוח נוראי ורק אם ירדתי הרגשתי טוב. כשהפסקתי להישקל כל יום זה הפחית את האובססיביות והעיסוק בזה והשתפר לי המצב רוח. אני נשקלת רק במסגרת הטיפול כל 3 שבועות וזה שיפר את המצב באופן משמעותי!
כל העצבנות והתוקפנות והדיכאון שאת חווה זה כתוצאה מזה.. מהרעב ומהסטרס והלחץ והחרדות שסובבות סביב כל הנושא הזה.
דרך אגב הסיפור שלי זה שתמיד הרגשתי שמנה למרות שהייתי במשקל יחסית נמוך מדי לגובה שלי.. אחרי הירידה במשקל הזמן המחלה זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי רזה ולא שמנה והתאהבתי בזה. אחר כך הגיעה העלייה במשקל וההרגשה המזעזעת ומאז נכנסתי למעגל של ההרעבות. דרך אגב, היום אני מצליחה לראות כמה הייתי רזה לפני שהכל התחיל וכמה עיוורת הייתי. גם כשירדתי כשהייתי חולה והרגשתי רזה לא באמת שמתי לב שהייתי רזה הרבה יותר מדי.. זה תמיד קורה רק בדיעבד. בזמן אמת אני לא מרגישה רזה ורק אחר כך מרגישה שכן הייתי רזה. עכשיו אני מתה לחזור לגוף שהיה לי לפני שהכל התחיל, כמה אירוני.. איך הרגשתי שמנה? לא שאני רחוקה מהמשקל הזה אבל אני עדיין מרגישה שמנה.

שואל השאלה:
תודה רבה, אין לי משקל גם ככה, אמא שלי זרקה לי אותו.

עוד יותר מצוין! יש לך עוד הרגלים שאת עושה? לרשום קלוריות נגיד?
אם את לא יודעת מה זה קלוריות אז בשום פנים ואופן אל תחפשי מה זה ואל תלמדי מה זה! זאת היתה אחת הטעויות הכי גדולות שעשיתי בחיים. ברגע שיודעים מה זה, זה נשאר בראש לנצח. בדיוק כמו הפרעת אכילה, זאת התמודדות שתישאר איתך תמיד אבל ההבדל הוא שהיא כבר לא תשלוט בך ואסור לאפשר לה להשפיע עליך ואסור להקשיב למה שהיא אומרת ודוחפת אותך לעשות

שואל השאלה:
כן אני יודעת מזה קלוריות, אני סופרת קלוריות לכל מה שאני מכניסה לפה כפי שרשמתי למעלה^

אופס, התפספס לי :)
פעם הייתי רושמת כל יום מתי הייתי אוכלת, מה זה היה וכמה קלוריות יש בזה. נוראי! הרגיש לי שזה נותן לי שליטה וככה אני אצליח יותר טוב להשיג את הירידה במשקל ולדעת בדיוק כמה אני אוכלת כל היום.. כמה שטעיתי, זה הכניס אותי לאובססיביות משוגעת. כבר ידעתי הכל בעל פה, זה גרם לי לראות אוכל בתור מספר ולא שום דבר מעבר.. גרמו לי להפסי עם זה ובהתחלה זה מרגיש שאת הולכת להשתגע (בטח זה גם קרה לך כשהיית צריכה להפסיק להישקל) אבל בהמשך זה הופך למשהו שמשפר את המצב. בתקופה ההיא בסוף כל יום כשהייתי במיטה לפני שהייתי נרדמת הייתי עוברת על מה שאכלתי במשך היום ומחשבת כמה זה יוצא.. היום אני אפילו לא יודעת בדיוק כמה קלוריות אני אוכלת ביום, אלא רק בערך.. אני כבר לא עושה את החישוב המתיש הזה. אני עדיין אוכלת רק דברים עם מעט קלוריות ורק דברים שאני יודעת כמה קלוריות יש בהם אבל לפחות אני לא בגיהנום הזה של המספרים יותר.
ברגע שהתרגלתי לתפריט תקין כבר כאילו השתחרר לי הצורך הזה לספור כמה קלוריות בגלל שאני גם ככה אוכלת כל יום אותו דבר בערך ולא חיה על כמות מזערית שכל חריגה קטנה ממנה הופכת לחרדה
ולמרבה ההפתעה המשקל שלי כבר לא עולה ב3 קילו בשבוע גם אם יש חריגות

זה אני מהתשובות של האנונימי, השגתי פרחים ואת מוזמנת להתייעץ או לשאול כל דבר :)