קשה לי איתו...

אני בכיתה י"א. יש ילד אחד בכיתה שלי שיש לי קראש קטן עליו (למרות שאני חושבת שמערכת יחסים איתו זה לא דבר מומלץ). לפעמים יוצא לי לדבר איתו יותר ולפעמים אני מתעלמת ממנו באופן מוחלט. כשאני מתעלמת ממנו, זה כי אני ממש מדוכאת או חסרת בטחון באותו יום. הקטע הוא שלפעמים יוצא לו להעיר לי על זה שמבחוץ אני נראית ממש עצובה והוא זורק רמיזות כאלה שגורמות לי להבין שהוא מניח שיש לי מחשבות אובדניות והוא עושה את זה כביכול "בצחוק" ובקלילות אבל זה פוגע בנקודה מאוד רגישה אצלי. כן, אני בדיכאון ועוברים עליי דברים שהוא בחיים לא יבין, אבל אין לי מחשבות אובדניות. לפעמים נראה לי שהוא פשוט דואג לי ושהוא לא יודע איך להביע את זה בצורה נורמלית.
בכל אופן, אני כל השנה מנסה להשתפר. מנסה להיות שמחה יותר כלפי חוץ. שנה שעברה הייתי יכולה לשבת בכיתה ופשוט לכסות את הראש עם הידיים, או סתם ככה להתחיל לבכות והייתה לי חרדה חברתית מטורפת. השנה אני באמת מרגישה שדברים השתנו לטובה! אני כל הזמן מנסה למחוק את הרושם שנוצר עליי אבל לא תמיד הולך לי. כואב לי שבמקום לנסות לעזור לי ולשאול אותי אם הכל בסדר- אני מרגישה כאילו הוא מזלזל ברגשות שלי. אני חושבת שגם עליו עוברים דברים אז דווקא ממנו ציפיתי שיבין אותי... חשבתי לדבר איתו על זה אבל הוא אחד מהבנים האלה שלא אוהבים לדבר על רגשות... אני באמת אוהבת אותו כבן אדם וקשה לי שכל מה שהוא כנראה רואה בי זה גוש של דיכאון.....