תקשיבו אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים..

גן אני עברתי בית אחרי 14 שנה וזה היה ממש קשה אבח מתרגלים וזה יהיה יותר קל ממה שנדמה לך.
תחשבי על הדבריל החיוביים.
ואם את ממש רותה להישאר תגיד להם שזה חשוב לך ואולי הם יתחשבו...

כל שינוי הוא קשה יותר, כשמתנגדים לו.
אנשים לא אוהבים שינוי.
המציאות שלך היא שאתם עוברים. זוהי עובדה.
ולכן, על מנת להקל על עצמך, מציעה שתתחילי לשכנע את עצמך שזהו דבר טוב.
כלומר, הורידי התנגדות.
ההתנגדות לא תעזור, תגרום לך למפח נפש, וריב מיותר בלתי נגמר עם ההורים.
ומה טוב במעבר?
הבית יותר גדול. זוהי רווחה, מרווח, ספייס.
מקום חדש, אנשים חדשים, חוויות חדשות, התחלה חדשה. מי יודע איזו אהבה מחכה לך שם, וחברים חדשים.
תוכלי לעצב את החדר שלך, לפי הטעם שלך, אולי גם יקנו לך הוריך, ריהוט חדש. הסכימי שזה כיף.
נוכל ליעץ לך לגבי צבעים ועיצוב.
בהצלחה לך.

אין טעם לנסות לשכנע אותם כי זה כנראה נובע מהשיקולים שלהם ואני חושב דווקא שהחשיבה שלך היא הלא נכונה...
את אוהבת את הדירה הזאת לא בגלל הקירות היפים שלה ולא בגלל הרצפה הישרה שלה, את מרגישה סימפתיה כלפיה בגלל ששם העברת את כל החיים שלך ביחד עם המשפחה שלך
את צריכה להבין שהבית שאת כל כך אוהבת זה לא הקירות ולא התקרה אלא זה המקום שבו המשפחה שלך נמצאת וזה מה שבאמת חשוב!
ככה שזה לא משנה איפה תגורי העיקר שתחיי ביחד עם המשפחה...

גם אני חוויתי את זה.
עזבתי דירה ששהיתי בה מגיל שנתיים (מהגיל שאני זוכרת את עצמי) עד סביבות גיל 11.
עברתי כל כך הרבה בבית הזה, ופתאום לעבור ממנו נשמע רע כל כך.
גם אני כמוך לא רציתי לעבור, הלילה הראשון בבית החדש היה מפחיד, ומלחיץ. גם בכיתי בנוסף לכך.
אבל זה בסך הכל עניין של הרגל, היום אני גרה בדירה הזו כבר מעל ל6 שנים.

אני יודעת שכרגע זה נשמע הכי נורא בעולם אבל את תתרגלי מהר. גם בכל מקרה כשאת תגדלי את תעברי לבית אחר זה לא כאילו היית אמורה להישאר בבית הזה כל החיים שלך. גם סבא וסבתא שלי עוברים בית עכשיו וזה ממש עצוב לי כי תכלס דיי גדלתי בבית הזה אבל הבנתי שהמבנה לא באמת משנה זה האנשים שבתוכו. סורי שיצא קיטשי רצח

שואל השאלה:
תודה לכם! ונראלי שאתם צודקים בנוגע לזה שאני אתגעגע לבית לא בגלל הקירות או הרצפה, אלא בגלל כל החוויות שקרו לי שם, עם המשפחה.