הקטע הראשון שכתבתי לשנת 2018. מה דעתכם?

נמאס לי להתאכזב.
כל פעם מחדש.
היא מתוקה, אבל יש בה פגם.
פגם די גדול המונע ממני לאהוב אותה.
להתאהב בה.
אני אוהבת פגמים.
הם אלה הגורמים למישהו להיות מיוחד.
אבל לא זה.. לא היא..
היא לא.. מיוחדת.
היא סתם אחת. אחת עם פגם.

חשבתי שהתחזקתי.
כנראה שלא מספיק.
כל פעם מתאהבת.
כל פעם מתרסקת.
כל פעם מחדש.
החומות שהאלה, שהתאמצתי ובניתי לבד, בשתי ידיי, נופלות מכל משב רוח קל.

אז נמאס לי.
נמאס לי להתאהב.
נמאס לי להתאכזב.
הפעם אני מתכוונת לתחזק את החומות האלה.
שלא יפלו לעולם.
אין נכנס, ואין יוצא.
אני אהיה לבד.
רק אני, במצור שבניתי.
כך לא אפגע.
כי מי שלא יוצר דלת בחומה, לא נותן כניסה לאכזבה.