אני בן אדם די מלנכולי אבל אני מאוד אמפתית לאנשים ונחמדה, וחברה שלי אמרה לי שזה לא בסדר שאני מלנכולית כזאת

היא ממש לא צודקת.
כל בן אדם האופי שלו.
אני, למשל, מעדיפה להתיידד עם אנשים מופנמים מאשר מוחצנים. אופי מוחצן או מופנם- זה לא משנה, כל בני האדם מיוחדים, וההבדל הזה לא הופך אותם לטובים או רעים.
אני מופנמת- יש לי חברים ואנשים שאוהבים אותי. זה לא משנה כלום.

אם מרגיש לך נכון להיות מופנמת תהיי מופנמת, החיים הם שלך, מה שכן, יש רגעים שבהם תצטרכי להביע דעה, לא חייב בצורה אלימה בכלל, זה רק כדי שלא ידרכו עליך.

למשל דוגמה מהחיים שלי: אני גם שקט ומופנם בדרך כלל, המפקד שלי מדרגה שנייה (מעל המפקדת האישית שלי) נתן לי משימה כלשהי שלא הסכמתי עם זה שהיא נכונה, מבחינתי זה היה די לא במקום, והמפקד שלי בנאדם טוב לרוב ולא שומר על יותר מדי דיסטאנס, אז במקום לשמור את המחשבות האלו לעצמי, לאחר שעשיתי את המשימה (חייב, זה צבא, זה משפט על הפרת פקודה, בין אם היא חוקית, בלתי חוקית, למרות שזו הייתה יחסית חוקית) הבעתי את דעתי בנושא והוא הבין ונראה לי שגם הצטער אבל לא זוכר.. לפחות ככה הוא יודע שזה הפריע לי והסיכוי שזה יקרה להבא קטן יותר..

לפעמים תצטרכי לעמוד על שלך, וזה לגמרי לא חייב להיות בצורה אלימה..

את צודקת לגמרי את נשמעת מכל זה בן אדם טוב ואין לך סיבה אפילו קצת להצטער על זה.
מלא אנשים חשים עצמם ברי סמכא לומר לך מי את ומה איתך לא בסדר
יש אפשרות לשבת ולדבר, הרבה צועקים ורוצים למשוך תשומת לב.

לא כל תכונת אופי היא רעה. מופנם, רגיש. ובטח שמנומס לא רע ושקט גם לא
אפשר תמיד לשאוף להיות אסרטיבי. זה ממש לא רע זה לדעת לעמוד על שלך כי גם את נחשבת, וגם הקול שלך יכול לשנות משהו.

יכול להיות שזה גם הגיל, שזה תהליך. אל תייסרי את עצמך בגלל שטות שכל אחד אומר לך. בסופו של דבר חברים אמיתיים יהיו שם בשבילך

שואל השאלה:
תודה רבה3>