מה דעתכם על הכתיבה שלי? בכנות

הוא הביט בה, בפניה הרכות, סוף סוף אזר אומץ להשיר עינייו ולהסתכל עלייה. הוא אהב אותה כל כך, אהבת נפש. הוא לא ראה בה פגם אחד, כי היא הייתה כמו מלאך עבורו. העדינות שלה, החום, האמת שלה. נדמה היה לו שאם נשאר אדם אחד טוב לב בעולם הזה, זו היא.
הוא היה עצוב כל כך כשראה דמעותיה זולגות, בזו אחר זו. הוא לא הבין למה היא כאובה כל כך, פגיעה כל כך. הוא שנא את עצם המחשבה הזו. היא צריכה להיות מאושרת. היא נולדה לכך.