מה השריטות שלכם?

אני חייבת שהנייר טואלט יהיה כלפיי
כאילו, החלק שמשתלשל למטה יפנה אליי ולא לקיר

-לא יכולה לשמוע את הלעיסות של אנשים (ובכללי רעשים מאוג מסויימים משגעים אותי)
-לא סובלת שאנשים מתיישבים לי על המיטה או נוגעים לי בדברים (גם אם זה אנשים קרובים)
-אכפת לי יותר מידי מה אנשים חושבים עלי

ויש עוד אבל אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי.-.

מעצבן אותי כשאחותי הקטנה מנסה לשמוע את המוזיקה שלי ואני לא יודעת למה. אבל זה עושה לי קרינג'

כמו תגובה ראשונה
שפסים יהיו ישרים
בחורף חייב שתי שמיכות לא יותר לא פחות
לשחק עם ילד מהכיתה שלי בפינוקיו בהפתעה שזה פתאום להפתיע אחד תשני במשחק פינוקיו
לשאול ילד מהכיתה שלי כל שבועיים באיזה גובה הוא ושאני מגלה שהוא עדיין גבוה ממני בסנטימטר להתעצבן
לרכב על סוסים פעם בשבוע
להסתכל על האש של נרות כל פעם שמדליקים נרות
לקפוץ לבריכה בקיץ כל יומים
אממ לא יןדעת אם הכל שריטות אבל בסדר אם יהיה עוד אני יכתוב בעיקרון יש עוד אבל אנלא זוכרת אותם עכשיו

אני ממש אוהבת למשש את הקרקפת שלי וברגע שאני מרגישה בליטה אני חייבת לקלף אותה.
אחר כך, שהפצעים שאני עושה לעצמי מתחילים להגליד אני מקלפת אותם שוב מתוך כאב.
על אף הדימום, הפצעים והכאב אני ממש אוהבת את זה.


שאני נבוכה אני חייבת לגעת באף שלי.

יש במדרכה בקצה דוגמא כזאת, בין כל 2 משבצות יש עוד משבצת שנמצאת קצת יותר קרוב אלי, ואני תמיד דורכת רק על החלקים שזה רחוק ממני (אם זה מובן).

ואי גם כשאני נבוכה אני נוגעת באף שלי או פתאום מתחילה כל שניה לסדר את הגבות

חברה שלי בטעות שרטה לי את האצבע וזה השאיר צלעקת..

חח סתם
אממ אני לא יכולה שיד אחת שלי תיהיה רטובה והשניה יבשה, אין לי מושג למה

אני עולה כל 2 מדרגות ולא אחת

-לפני שאני הולכת לישון להסתכל 6 פעמים לפחות מתחת למיטה
-לדחוף את הכיסא לתוך השולחן בשביל שאם מישהו התשייב בלילה אני אשמע
-לישון לפחות עם שלושה מנורות בלילה
-לסגור את הארון
-שאני צמאה באמצע הלילה נגיד ורוצה ללכת לשתות אז לפני שאני יוצאת מהחדר אני יוציאה קודם את היד ואז את הרגל למקרה שיש מישהו ואז הסיכוי שהוא יפגע בי יהיה יותר קטן (עזבו)
-לחסום את המצלמה הקידמית בטלפון עם גומיה כי אני מרגישה ככה חדירה לפרטיות
-להסתכל באובססביות לכיוון הדלת במהלך השיעור

ואני חייבת מידי פעם לנקוש עם האצבעות את המנגינה "דיגי דן דיגי דן דיגי דן דן דן!" אם אתם מזהים xd
ואם יש שיר שאני אוהבת, אני אחרוש עליו עד שאדע מספיק מהמילים כדי לשיר אותו, ואז ימאס לי כנראה.
ואני לא יכולה לסבול כשמדגישים אותיות שורקות בשיר.
וכשאנשים צוחקים בצורה מטומטמת זה מעלה לי את הסעיף.
ואני לא יכולה לסבול כשיורדים עלי בגלל משהו שאכפת לי ממנו, או שמאפיין אותי. לא יודעת אם זה נחשב שריטה או לא, כי זה נראה שהרבה לא אכפת מזה.

אני לא יכולה לראות אנשים שנוגעים בפופיק שלהם ויש לי סוג של פוביה מבובות חרסינה חח (ולא אני לא פסיכופתית חח)

ואם אני עם דלת סגורה בחדר מתלבשת כשחושבים בחוץ, והתריסים קצת פתוחים ואני שמה לב, אני תמיד אעיף מבט לשם כדי לוודא שלא מציצים, למרות שיש מצלמות אבטחה, כלבה וגדר.
ואם אני מתקלחת במקלחת בערב (כרגיל), ואז אני מסתכלת על הדלת, אני לא יכולה להפסיק למקרה שאיזה מישהו בתחפושת מיקי מאוס יופיע שם.
סיבה: קריפיפסטה שקראתי לפני השינה פעם -_-
ואני לא יכולה לסבול לישון עם רגליים מחוץ לשמיכה, כי יש לי פחד שמישהו ידגדג לי את הרגליים (זה קרה), לא משנה כמה חם לי.
אם חם, אני מצמיד את הרגליים לקיר.
ובחורף אני לא יכולה לישון בלי גרבי בית. אני מתעוררת תמיד בלי גרב אחת, אבל אני לא יכולה להרדם בלי כי הרגליים שלי קפואות תמיד.

אני לא יכול להיות רטוב...
במקלחת כן
אבל כשמתיזים עלי מים ואני רטוב זה משגע אותי ואני חייב להתייבש מהר
חחח

חייב להיות עם אוזניה אחת לפחות רוב שעות היום.

אני אוהבת לרחם על עצמי

אני לא יודעת אם זה נחשב, אבל אני שונאת להיות עם שתי אוזניות, אני שמה רק אוזניה אחת בדרכ.

אני נורא שתלטנית
יש לי פרפקטציוניזם נוראי במצב שאני חייבת שכל דבר יהיה בדיוק בקו ואם זה טיפה נוטה הצידה אני לא יכולה להתרכז בשום דבר אחר חוץ מהדבר הזה עד שאני מסדרת אותו
אני חייבת כל הזמן לשטוף ידיים (כל פעם אחרי שאני נוגעת במשהו) ובגלל זה יש לי בהן הרבה יובש וחתכים.

יש לי צמרמורת (מהסוג הרע) כשנייר נופל על רצפה מסויימת (בדרך כלל הרצפות שיש בבתי ספר, ישנות כאלה)

תמיד, כשאני הולכת לישון, אני חוסמת את הדלת עם הפוף שלי (מבפנים, לא מבחוץ).

אם אני לא אעשה את זה, כננראה שהעולם יתפוצץ או משהו.

יש לי הרבה
1. שנוגעים לי בדברים בלי פאקינג לבקש ממני
2. מוזיקה קלאסית לא מסוגלת לשמוע את זה!
3. שונאת שמסדרים לי את החדר
4. לא אוהבת שמדברים איתי באוטובוס
5. לא יכולה להתקרב לאנשים שמזיעים

יש לי אובססיה לניקיון. אני מסתובב קבוע עם אלכוג'ל ושוטף ידיים בכל הזדמנות. דוחה אותי שאנשים נוגעים לי באוכל בידיים ואני לא אוהב לחלוק עם אנשים בקבוקים או סכו"ם (אני סטרילי).
אני לא סובל שנוגעים לי בדברים ודברים עקומים מפריעים לי בעין. בגלל זה אני תמיד מיישר את השולחן ומשתמש בסרגל.

יש לי הרבה שריטות ברגל רוצה לראות?

*שהדלת תהיה סגורה. מישהו נכנס שיסגור. חייבת אחרת אני מתחרפנת אפילו אם הדלת יש בה חריץ אי אפשר.

*לסגור את הפקק של השמפו והמרכך אחרי השימוש

*לראות מה המחיר של כל דבר ומאיפה קנו אותו

*שאני מתלבשת שהטלפון יהיה מתחת לשמיכה (קרינג')

כשמשעמם לי אני עצוב

אם אני אוכלת עם מישהו והוא לועס בקול, מפסיקה לאכול במיידית.
קרה לי ב"דייט", ארזתי את האוכל.

1. אם אני מתחילה לעשות משהו קטן אני חייבת לסיים אותו.

2. לא מסוגלת שמעבירים שיר באמצע.

3. לא מסוגלת להכיר שיר ולא לדעת איך קוראים לו / מי שר אותו.

4. אני תמיד נראית כאילו שאני עוצמת עיניים כשאני מחייכת משום מה.

5. אני משנה כל דבר אחרי שבוע שבועיים (תמונות פרופיל/ סטטוסים/ מראה) כי אני שונאת שגרה.

6. אני בחיים לא אשתה מכוס חד פעמית שאנשים שתו בה (כולל אותי).

7. לא רואה טלויזיה אם מישהו בחדר שלי.

8. לא יכולה ללמוד למבחן לבד.

9. לא יכולה לעשות שיעורים בלי מוזיקה.

10. עולה 2 מדרגות כל פעם.

ויש עוד מלא שלא עולים לי עכשיו.

-שדלתות יהיו סגורות
ואם אני נבוכה או בלחץ (כשאני לבד) אני תמיד נושכת את האצבע שלי, לא איפה שרגילים יותר איפה שהעצם באצבע.

מכירים את זה שיש מדרכות בצבע מסויים ואז יש משבצת בצבע שונה? אז אני אף פעם לא דורך עליהן חח

שונאץ שדלתות לא סגורות או נעולת. שונאת פשוט.
ויש בי פאק כזה שמתי שאני מסיימת לעשות סיכות למבחן אני לא חוזרת עליו כי אין לי כוח

אני פרפקציוניסטית רצח אני חייבת שהכל יהיה ישר, גם שמשחקים תארץ עיר אני חייבת שהפסים אהיו ישרים

יש לי רגישות יתר לרעשים
יש לי אספרגר
יש לי הפרעת קשב וריכוז
אני חרדתי
אני רגיש ללקטוז
אני מפחד מפרות
אני דכאוני
אני לא שולט במה שאני אומר לפעמים
להגיד עוד?

-לא יכולה להיות רטובה בזמן שאני לא במים (נגיד הלכתי לשחות ויצאתי מהמים עכשיו אני חייבת להתייבש כמה שיותר מהר) או שאני אשתגע
-לחזור כמה פעמים על משהו שאני אומרת (כאילו גאד, מה אתם חרשים?)
-שאני לא מבינה משהו (זה יביא אותי לחתיכת עצבים, לרוב נגמר רע)
-שלא מסודר (יותר מפעם אחת ניקית ילחברות שלי את החדר)
-שמישהו פותח לי את הדלת של החדר ומשאיר אותה פתוחה/ סוגר אבל לא עד הסוף (תמיד כמה לסגור, ואף פעם לא מצליחה לחזור לאותה תנוחה מדוייק שישבתי בה קודם ואז זה מעצבן אותי)
-יש לי פוביה מהקאות (לא. אני לא סתם נגעלת מזה. פוביה)

יש עוד אבל אני לא זוכרת

-והכי מעצבן- קורה לי לפעמים שאני מתעצבנת ממשהו, שאני לא יודעת מה הוא, אבל זה יכול להביא אותי להתמוטטות עצבים פשוט בלי שאני אדע מה זה (בדרך כלל גורם לי לנקות לגמרי את החדר שהכל יהיה מושלם ואז לסדר את עצמי (לאסוף שיער וללבוש בגדים כמה שיותר לא מורגשים)

אע ואני ממש רגישה לצליל של סקוץ'. כאילו אני מבינה שזה לא נעים לאף אחד, אבל אני ממש רגישה לזה. כאילו מוגזם. זה יכול להביא אותי למצב של מתכדרת לכדור על הרצפה סותמת את האוזניים ובוכה.
למען האמת רק לחשוב על זה עושה לי כאב ראש (כרגע)

אם אני נוגע במשהו שאני לא רוצה לגעת בו כמו נגיד האח המעצבן שלי או חפץ מלוכלך, אז אני חייב לגעת שוב פעם (פעמיים) כדי לבטל את הפעם הראשונה.
כן אני מוזר.

כשהייתי קטנה זה היה יותר גדול מעשיו-
* היו לי נעליי סקוצ'ים והייתי חייבת שהם יהיו כל כך מתוחות עד שהם יעצרו לי את הדם וקרעתי כמה בדרך
* אחרי הגיל הזה זה נהיה הפוך. לא סגרתי נעליים כמו נעלי ספורט שרוכים ושיהיה הכי רופף שיפון מהרגיל
(עכשיו אני נורמאלית בנושא הזה)
*אני לא יכולה לאכול אוכל במקומות עניים או ישנים נגיד אם הייתם נותנים לי אוכל בביתיל העניים של ברזיל סתם אומרת הייתי מקיאה. ככה גם אצל חברות מסוימות ובני משפחה. ניסיתי לעצור את זה ואני לא מצליחה בכיתי כמה פעמים בגלל זה.
* כשאני בלחץ אני עושה קליקים בידיים/כוססת
*יש לי עוד משהו שטיפה קשור לפרפקציוניזם אבל זה לא פרפקציוניזם אני לא יודעת להסביר

כן הנה המפלצת שבי

1. לפעמים אני מבזבזת שעות ביום על לדמיין סיטואציות שלא באמת קרו לי.
2. שאני אוכלת שניצל ויש שם איזה גיד או חתיכה שמעצבנת אותי אני לא יכולה לנמשיך לאכול אותו.
כנ"ל בכלל אוכל שיש בו בצל

לא יכולה לשמוע שירים עד הסוף
אוהבת את הריחות הכי מוזרים (חומרי ניקוי, כלור, דלק, טיפקס)

לישון עם הראש לכיוון הדלת כדי שרוצח לא יכנס מהדלת ויבהיל אותי.

לדלג במדרגות.

אם יד אחת שלי רטובה אני חייבת להרטיב גם את השניה

שאני מתקלחת אסור לסגור את העיניים כדי ששד לא יקח אותי (כן כן שריטה קשה)

לרוץ מהר במדרגות כי יש לי שריטה שאיזה רוצח עם מסור רודף אחרי

שאני מגיעה לקומה שלי אני קודם מעיפה מבט מרחוק שאין רוצח בכניסה לבית

יש לי קטע עם רוצחים לא יודעת למה._.

- כשאני במעלית, להיות הכי רחוקה מהדלתות שאפשר. זה אומר להיות דבוקה לקיר ולהחזיק במעקה. אם אין מעקה אני מסוגלת לוותר ולעלות במדרגות. אם המעלית שקופה אין מצב שאני עולה.

- לא מסוגלת שמשפשפים ידיים בבגדים. שלא לדבר על ציפורניים. לא יודעת, החיכוך הזה... אפילו כשאני לא שומעת כלום.

- לא מסוגלת לפתוח ספר לגמרי. אני קוראת ספר כאילו שאני מציצה בו. כשפותחים אותו עד הסוף אז תמיד יישאר סימן ויהרוס את הספר. אני לא יכולה לחלוק ספרים עם אנשים כי הם פותחים אותם עד הסוף והורסים לי אותם... אני צורחת על אמא שלי כל הזמן בגלל זה /:

- אני פוחדת להזיז את האישון לקצה של העין. אני פוחדת שמשהו יקרע בעין...

- אני לא מסוגלת לאכול משהו אם אני לא יודעת כל מרכיב שיש בו. זה התחיל מאז שנהייתי טבעונית והתחלתי לבדוק דברים, אבל עכשיו זה כבר נהיה ממש אובססיה. גם דברים שמסומנים כטבעוניים אני צריכה לעבור על כל הרכיבים, ואם אני לא מכירה משהו אז ללכת לחפש אותו ומה שיש בו.

- לא יכולה לפתוח דלתות ולעבור בהן ישר בלי להסתכל על המשקוף למעלה. פעם פתחתי דלת ועברתי בה ואז נפל לי עכביש ***ענק*** על הרגל היחפה שלי. מאז אני מסתכלת על הלמעלה של הדלת ורק אז עוברת.

- לעלות במדרגות נעות זה סיפור שלם, אני צריכה לעמוד רק בצד ימין, להחזיק את המעקה בשתי ידיים, ולהסתכל רק על נקודה אחת למעלה. אחרת אני פוחדת לעלות. אחרת אני מקבלת סחרחורת ותחושה כאילו אני עוד שנייה נופלת מכל המדרגות. גם במדרגות רגילות אני צריכה להחזיק במעקה.. אם אין אז אני עולה ממש לאט.

לא יכולה כשנוגעים לי בחדר ומסדרים אותו.
אני חייבת להיות בשליטה על דברים, אם לא אני מתחרפנת.
כשכולם עושים משהו בו זמנית (נניח קמים ויוצאים באותו זמן מהאוטו) לא יודעת למה זה מעורר בי חלחלה.
כשמדברים לאט ממש, או עם ש' (ס במקום ש) מחרפן אותי
כשאני לחוצה משומה היד שלי מגיעה לאף, לפה ולשיער בלי שליטה.
קשה לי שמלא אנשים מדברים בו זמנית, זה מרגיז אותי.
על כל דבר חלבי תמיד בודקת תאריך תפוגה..
מפחדת ממעליות ממש חח
כשאומרים לי משהו עלי כאילו יודעים יותר טוב ממני זה נורא.

לא יכולה שאני שומעת מוזיקה ואנשים נכנסים לי לחדר או רוצים לשמוע מה אני שומעת.

דאדי קינק.

באוטובוס אני תמיד חייבת לשבת במושב ליד הדלת האחורית שיש מולו את החלון זכוכית הזאת (אם הוא תפוס אני יעמוד).

אני אוכלת כל דבר רק בכפיות קטנות, אם אין כפיות קטנות אני אוכל עם הידיים או שאני לא אוכל בכלל. לא נגעתי במזלג לפחות שנתיים.