דעות כנות? 2 דקות קריאה

אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול.
אותו היום שיצאנו ליום כיף, רק אני ואתה.
יום שלם רק איתך, יום שלם של כיף ושל הביחד.
אני זוכרת את היום שבו הכרנו, ניגשתי אליך באמצע הרחוב ושאלתי אותך את השאלה הכי לא קשורה שיש, אתה ענית בחיוך וברצון ופשוט נשאבנו יחד לתוך שיחה עמוקה ורצינית.
היינו יחד שנתיים שלמות, שנתיים של אהבה והנאה.
עד שיום אחד, החלטנו לצאת לבלות יחד, לא היה לי שמץ של מושג שזה מה שיקרה בסוף.
היום התחיל כל כך כיף, כמו כל יום איתך.
עשינו קניות, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה ותיעדנו כל רגע.
אך לפתע נשמע צילצול טלפון מהנייד שלך, זו הייתה האקסית שלך מפעם.
כל כך התעצבנתי שהיא התקשרה אליך, הוצאתי עליך את כל העצבים שלי ולא הפסקתי לצעוק עליך לאורך כל הדרך.
הגענו לרכב שלך, נסעת ואני תוך כדי צעקתי עליך, רתוחה מכעס. לא ידעת מה לענות לי, ניסית להרגיע אותי ופחות התרכזת בנהיגה.
מכונית שבאה מקדימה צפרה כל כך חזק ואנחנו היינו עסוקים רק בלריב, אתה לא הספקת ללחוץ על הברקס ו..
אני זוכרת את המראה שלך, את תווי הפנים שלך, העיניים הגדולות והכחולות, השפתיים הבשרניות ,שיערך החלק והנעים למגע, הזיפים שמסודרים בצורה כל כך יפה ותסרוקת שמאוד החמיאה לך.
כנראה שלפעמים כשקורה משהו שלא נראה טוב בעין, צריך לעצור שניה, לנשום עמוק ולתת לבן אדם השני להסביר את עצמו.
אני לא נתתי לך להסביר את עצמך, הייתי כל כך עצבנית שאפילו לא נתתי לך להוציא מילה.
אני כל כך מצטערת..
אני זוכרת שביום ההולדת ה19 שלי הייתי כל כך עצובה כי הרגשתי שאף אחד לא זכר את יום ההולדת שלי, הרגשתי שלאף אחד לא היה אכפת ממני.
ניסית להוציא אותי מהבית אבל לא היה לי את החשק לצאת.. אך הוצאת בכוח, שמת לי כיסוי עיניים, לא רצית שאדע לאן אתה לוקח אותי. הייתי סקרנית אבל באותה מידה גם די מבואסת מהיום הזה, הורדת לי את כיסוי העיניים ופתאום ראיתי את כל החברים והמשפחה שלי, ארגנת לי מסיבת הפתעה מטורפת בחצר הבית שלך, כל כך הערכתי אותך על זה.. מצטערת שלא הערכתי מספיק..

המשך בתגובות, נאמנים אל תהיו שוטרים אני צריכה דעות על הכתיבה שלי