חברים שלי והיועצת של בית ספר אמרו לי שכדאי לי ללכת לפסיכולוג

אין מה להתבייש, הפסיכולוג בא במטרה להבין אותך ולעזור לך מבלי לשפוט. כשזה אנשים קרובים באמת יש בעיה לספר כי זה יכול לשנות את הדעה שלהם לגבייך או לעורר ביקורת, עם פסיכולוג זה נטו לפרוק.

לאט לאט נפתחים אליו, ובנאדם זר זה הכי טוב והוא מקצועי לדברים האלה.
זה יכול לעזור לך מאוד.
וכן, לדבר איתו על מה שאת מרגישה. את לא חייבת לספר לו את כל הסיפור חיים שלך ישר כשאת נכנסת אליו, את יכולה להתחיל ממש בקטנה ומפה לשם את תראי איך את מתחילה לספר לו הכל...
אבל אגב כדאי פסיכולוגית זה יהיה לך קל יותר לדבר.

שואל השאלה:
אני לא יודעת אבל אני בן אדם שלא מדבר ושומר הכל לעצמו אני ביישנית ברמות אני מפחדת שזה יהיה סתם בזבוז זמן

תקשיבי, אני גם בנאדם ממש ביישן, בקטע ממש רע
ועד לפני כמה זמן לא הייתי בטיפול וזה הוביל אותי למוקומות שהם ממש ממש חרא
אם הייתי הולכת לפסיכולוג לפני זה כנראה שיכולתי להיות במקום אחר היום.
תנסי.
יש גם אנשים נחמדים אי שם בחוץ.

שואל השאלה:
כן אבל לא יודעת אני ממש מפחדת גם ללכת לפסיכולוג/ית וגם להגיד להורים שלי שאני רוצה ללכת...

תקשיבי גם אני ככה בכל נשאר אצלי ולא מספרת כמעט כלום גם למי שהכי קרוב אלי, אבל דווקא יותר קל לי לספר דברים לאנשים שהם קצת יותר רחוקים ושאין לנו קשר ממש ממש קרוב. פסיכולוג זה כאילו גם מישהו מרוחק כזה, גורם חיצוני ואז זה יותר קל לספר וזה לא מרגיש כל כך מביך כמו לספר ולשתף מישהו שמאוד קרוב אלייך

לפחות תנסי, זה עשוי לעזור לך

שואל השאלה:
אני לא יודעת כמה אני מסוגלת להפתח לבן אדם זר... אני מפחדת... ואני גם לא יודעת מה להגיד להורים שלי כאילו היי אמא אני רוצה ללכת לפסיכולוג/ית? מה אני אמורה להגיד לה?

אם קשה לך לפנות עם זה להורים, אז לדעתי היועצת יכולה לעזור עם העניין הזה של לתווך ביניכם או אפילו שהיא תדבר על זה איתם

שואל השאלה:
אני לא רוצה שהיועצת תגיד להם הם אפילו לא יודעים שהלכתי ליועצת

אולי תנסי לרמוז להם את זה, לתת להם רמזים בעדינות

הדבר הכי חכם ואמיץ שתוכלי לעשות יהיה לבקש מההורים שיצרו קשר עם פסיכולוג.
אלו ההורים שלך ובתוך אחת ששנים הסתירה מההורים שלה כל כך הרבה דברים אני יודעת שדווקא בגלל הקרבה זה קשה.
קשה מאוד.
אבל כמו שהזכרתי זה מעשה מאוד אמיץ ומאוד חכם.
ההןרים שלך ככל הנראה פשוט יתמכו וירצו שיהיה לך טוב.
את חייבת לזכור שעצם העובדה שפנית ליועצת היא עובדה חשובה ואת כן רוצה עזרה.
את כן רוצה לצאת מהמקום החרא הזה.
ותזכרי לא משנה מה תחליטי לעשות אני איתך ואני בטוחה שאת כבר תדעי מה עליך לעשות ומה יהיה לך נכון.
אם את צריכה עוד להתייעץ רוצה לשאול סתם לדבר אני פה.
אני מאמינה בך.

שואל השאלה:
אבל מה אם הם לא יגיבו לזה טוב? מה אם הם יגידו למה צריך את זה את לא באמת צריכה את זה?

שואל השאלה:
?

זה קשה מאוד להסביר קשיים ולכן את יכולה להשתמש בהמון אמצעים
את יכולה לבקש מהיועצת להתערב אפילו
זה דורש המון אומץ
בסוף הם יבינו ויקבלו את זה
תזכרי שהם בסך הכל אוהבים אותך ורוצים לטובתך
אולי הם יבהלו וזה ממש לגיטימי, להבין את המצב תזכרי שלכולם זו סיטואציה קשה ותנסי להחזיק מעמד עד שיווצר הקשר עם הפסיכולוג.
זה חשוב ואת חזקה
אני יודעת שאת חזקה.
גם אם את לא מאמינה

אני יודעת כמה זה קשה לך והכי טוב שתהיי כנה איתם. אפילו נגיד כשאת אומרת להם את זה שאת רוצה פסיכולוג אז תגידי להם עוד לפני שהם מספיקים לענות לך: "ואולי אתם חושבים עכשיו שאני לא באמת צריכה את זה, אבל אני מרגישה זה יכול לעזור לי" או משהו בסגנון הזה, ואז הם לא נראלי יגידו לך דבר כזה.
אולי יהיה לך יותר קל לכתוב להם? להשאיר דף על השולחן? או לשלוח בהודעה בווצאפ? אולי להתייעץ עם היועצת איך יהיה לך יותר קל לספר להם?
ואני ממש מזדהה עם ההרגשה שלך עכשיו. אני הייתי צריכה לספר להם שכבר כמה חודשים טובים אני מרעיבה את עצמי ומקיאה.. הסתרתי הכל ובתור בן אדם מופנם זה ממש לא היה פשוט לספר להם את זה.