שאלה. *טריגר: אובדנות, פגיעה עצמית, ניסיון לפתח הפרעות אכילה*

אישית, אני אחת כזאת.
היו לי ועדיין יש לי הפרעות אכילה, פגעתי בעצמי והייתי בדיכאון.
חבר שלי מקבל אותי כמו שאני ואוהב אותי, תמיד שם כדי להרים אותי ברגעים קשים ודואג.
אבל אם אני הייתי יוצאת עם מישהו ומגלה את זה, בחיים לא הייתי נפרדת ממנו ותמיד הייתי מנסה לעזור, בחיים לא הייתי מסתכלת על אף אדם בצורה שונה בגלל דברים שהוא עבר, הרי כולם עוברים דברים וזה בסדר לא תמיד לצאת מזה מאה אחוז שלמים, אף אחד לא יוצא מהחיים האלה שלם.

היחס שלי לא היה משתנה, חוץ מזה שהייתי אולי משתדל יותר להכיל אותו ולהיות יותר אמפתי אליו.

לא, גם לי יש/היו חלק מהדברים שמצוינים פה. זה לא מה שיפריע לי.

שואל השאלה:
זה בסדר.. אני רק רוצה לדעת מישהו ירצה אותי כשאני ככה

אני אישית לא הייתי רוצה חיים כאלה, בשיא הכנות. אין מה לעשות, דיכאון זה מדבק וצובע את הזוגיות ואותי גם בגוון דיכאוני. ועם כמה שאני יאהב את בן הזוג שלי אני לא אצליח להתמודד עם זה, אבל אם אני אפרד ממנו אולי הוא ייכנס לדיכאון עמוק יותר אז זה מכניס אותי למלכוד.
מסתכלת עליו באופן שונה לחלוטין, אין מה לעשות.
אולי לא אהיה בת זוג, אבל אני אהיה חברה. לכל דבר ועניין הוא יוכל לפנות אליי.
אני אתעקש שיטפל בעצמו ואעזור לו למצוא פסיכולוג. אהיה עדין איתו ואסביר לו בצורה יפה שהדיכאון שלו משפיע גם עלי.

יש כאן 2 דברים שונים:
בן אדם שהיה כזה בעבר והתרפא מזה לחלוטין.
או בן אדם שעדיין בתוך זה.

האופציה הראשונה לא תהיה לי בעיה כל עוד הוא באמת באמת התרפא והשאיר את זה מאחוריו.
האופציה השנייה זה בלתי אפשרי כי בן אדם כזה לא יכול לאהוב באמת ולהיות גב לצד השני, הערך העצמי הנמוך שלו הורס את האופי שלו והראייה על העולם.
ואז יש שקרים כי הוא ניסה להרעיב ולא סיפר; ניסה להתאבד ולא אמר; שיקר על המצב רוח שלו ועוד ועוד.
ואז יש אולטימטום, אם לא תטפל בעצמך אנחנו נפרדים - או יותר גרוע, הישארות בתוך הקשר מתוך מניפולציה רגשית של הצד החולה.
אי אפשר לנהל זוגיות עם בסיס כזה פגום, רעיל ומלא שקרים.
אלא דברים ששולטים בך. תקראו קצת פסיכולוגיה - צריך לצאת רק עם אדם בריא בנפשו. זוגיות לא בריאה לא מחזיקה אף פעם.

זה תלוי במצב, זה לא פשוט.