אם בפגישה אצל הפסיכולוגית אני אבחר לצייר ואני אבקש להשתמש גם בדם שלי היא תסכים? ואם אני פשוט אחתוך ואשתמש איך היא תגיב?

ממש לא.

זה יהיה מטורף.

למה נראה לך בדיוק שהיא תסכים? סליחה על הישירות אבל אין צורך לעשות צומי. בתור מישהי שבאה ממקום דומה זה פשוט רעיון לא טוב

מה הקשר צומי לי זה נראה הגיוני

אם זה היה נראה לך הגיוני לא היית שואלת.

שואל השאלה:
לי זה נראה הגיוני אני רוצה לדעת אם זה הגיוני גם לאנשים רגילים
השיפוט שלי לא תמיד הכי תקין ואני יכולה לעשות דברים מוזרים או מסוכנים בלי תמיד להבין למה
חתכים אצלי זה משהו רגיל וגם לכתוב עם הדם שלי זה משהו רגיל, את שאר אתם לא רוצים לדעת

למה ישר לתקוף אותה, יש אנשים כמו שהיא אמרה שאין להם יכולת שיפוט לפי הנורמה. לשואלת השאלה: היא לא תסכים.

לא תקפתי אותה אבל היא מבינה שזה קצת חא בסדר אני מניחה.

שואל השאלה:
אני שואלת כי אני לא יודעת, מבחינתי זה יכול להיות סבבה לא תמיד מה שנראה לי נורמלי הוא נורמלי, יש כאלה שחושבים שהדברים שאני עושה מטורפים

זה אחד מהם..

רק אני קראתי
פסי-כו-לו-גית?

אנונימית אחרונה, כנ"ל חח
לשאלה, לא היא לא תסכים עם דם, כי בעיני רוב העולם זה נראה מאוד מאוד לא בסדר, בעיני זה אומנותי ומיוחד אבל הייתי משתמשת בדם של בע"ח, לא בשלי כי יש שחושבים שזה פסיכי וגם זה לא תמיד בריא וטוב..

את יודעת שזה לא בסדר גם ככה שאת שואלת את זה ושואלת איך היא תגיב את מבינה שזה פסיכי ולא נורמלי ואפילו חולני אז למה את שואלת
מינוסים בואוו

לפסיכולוג אין שום זכות לדווח על מה שקורה בחדר בינך לבינו אלא אם כן את מספרת לו שאת פוגעת בעצמך או שיש לך מחשבות אובדניות אז הוא חייב לדווח. ועוד לעשות את זה מולו את בכלל תסתבכי

למה שתעשי את זה?!?
היא בטח מביאה לך צבעים
למה שתרצי לצייר עם הדם שלך?
מה זה עוזר לך?
את מרגישה טוב עם זה?

שואל השאלה:
אני שואלת איך היא תגיב כדי לדעת עד כמה זה מקובל אני מבחינתי חותכת ונותנת לדם לזרום לתוך כוס ואז שותה
או חותכת ומנסה לתפור את עצמי
קופצת מקומה שניה סתם בשביל לעשות קיצור דרך או חושבת כמה מעניין זה להכניס מטען שמחובר לשקע לפה כדי לראות מה יקרה
הראש שלי מבולבל לא תמיד עושה דברים שהם מקובלים, אם אני מחליטה לחרוט על הגוף שלי או לעשות מזה עבודת יצירה זה לא נראה בעיניי מוזר

ואני כבר יודעת את חוק חובת דיווח הודות לו אני קרובה לאשפוז

איך היא תגיב? היא כנראה תהיה כמה שניות בהלם כי זה לא משהו רגיל שמטופל עושה ואז כנראה שהיא תעצור אותך ותדבר איתך על זה ותשאל אותך שאלות על זה ותנסה לגרום לך להפסיק. לא בקסם כמובן, תהליך של נסיונות ושאלות לגבי העניין הזה.

היא לא תסכים
ולמה את עושה את זה?

בבקשה לכי לטיפול דחוף, יש מוזר אבל זה מוזר לא טוב! מחשבות מזעזעות, אני מצטערת אם זה פוגע אבל באמת באמת זה לא נורמלי

תשלח אותך לפסיכיאטר

אני מודעת לזה שזה לא בסדר מה שאת עושה, חותכת את עצמך, אבל.. לפני כמה ימים אמא שלי השמיעה לי שיר ממש ממש יפה ואז אמרה לי שהזמרת ששרה אותו מתה בגיל צעיר (27) בגלל סמים, היא אמרה שהרבה אומנים גדולים (יותר במאה הקודמת) היו מתים בגיל צעיר בגלל דברים כאלו, הם לא היו 100 אחוז אבל זה מה שגרם להם להיות טובים במה שעשו.
אני לא אומרת לך עכשיו תעשי את זה, אבל פשוט תנסי להיזהר שלא תיפצעי מאוד, ותעשי את זה במינון נכון, לא יותר מדיי..

שואל השאלה:
אני גם אצל פסיכיאטרית
ולמה אני עושה את זה? באמת לא יודעת.. אולי בשביל להוציא אגרסיות? בשביל זה אני בטיפול

אז אולי עדיף שתספרי לה את זה, התכוונתי שזה יסבך אותך רק אם לא היית רוצה שההורים ידעו אבל עדיף שהם ידעו ושתטפלי בזה ביחד עם הפסיכיאטרית/פסיכולוגית מאשר לא לספר ולהישאר ככה.

יש לך אינסטגרם?

שואל השאלה:
היא יודעת.. הפסיכולוגית יודעת שאני עושה את כל זה בגלל זה היא חושבת על אשפוז
אבל אם אני אשתף איתה פעולה אני לא אהיה חייבת ללכת לשם

למה שלא תשתפי איתה פעולה? את מעדיפה להתאשפז ולעשות את זה יותר גרוע או לעבור תהליך מסודר ונורמלי בטיפול אצל פסיכולוגית? אל תגיעי למצבים של אשפוז, חבל סתם להיכנס לזה יותר.

שואל השאלה:
היא לא זרה לי, אנחנו מכירות כבר די זמן והיא יודעת על כל הקשיים שלי ואת האבחנות שלי
אני לא רוצה שהיא תשלח אותי לאשפוז בגלל זה אני שואלת אם זה נורמלי, איך אחרים רואים את זה

שואל השאלה:
הפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה), אישיות גבולית, הפרעת פאניקה עם פוסט טראומה
וכל זה גרם גם להפרעות אכילה

נורמלי זה לא, אנשים לא עושים את זה לכיף. אם תסבירי לה שאת לא רוצה להתאשפז ולעבוד על עצמך ולעשות מאמצים וממש להבין מאיפה בא המקום הזה של לחתוך היא תעזור לך ולא בדרך של אשפוז. זה לא שאם היא אמרה שאת צריכה להתאשפז אז יאלה להתאשפז, תשתפי אותה, תגידי לה שזאת לא הדרך מבחינתך.

היא לא תסכים.
לא בקטע של לפגוע או משהו, אני חושבת שבאמת יאשפזו אותך.. תני להם לטפל בך

הי,
הדברים שציינת, שאת רוצה לעשות בפגישה, הם חריגים ויוצאי דופן.
היא לא תוכל לתת לך להמשיך לעשות אותם, ותנסה למנוע ממך.
היא תדאג לגבייך, ותחשוש שתנסי להתאבד.
במקום לעשות את הפעולות, ספרי לה על כך. לימדי ממנה היכן את טועה, ופוגעת בעצמך מאוד.
מאחלת לך בהצלחה רבה.

רגע... את יודעת שאת רושמת דברים מוזרים ואת אומרת שלדעתך הם נראים לך נורמלי ושבשבילך זה בסדר, אז את כן יודעת מה את עושה לא בסדר ומה בסדר ומה לא.
לדעתי זה עניין של צומי, לפגוע בעצמך זה לא קול, ממש לא קול.
לא משיגים צומי בדרך כזאת, זה חולני לגמרי.

נכון, נורמלי זה לא, אבל יכול להיות שזה כיף לה.
אני, עקב דיכאונות רבים שלי התחלתי לתלוש ריסים, והמשכתי עם זה גם אחרי כי ממש כיף לי (לצערי).
ברור לי שזה לא בסדר אבל זה כיף וזה סוג של התמכרות. קשה להיגמל מדברים, זה תהליך, לוקח זמן, בגלל זה היא בטיפול.

שואל השאלה:
אני אומרת שאני יודעת שהם נראים לי נורמלי ולאחרים לא בגלל שאחרים קראו לי משוגעת וזה היה לי מוזר
זה פשוט שכל התגובות אצלי באות במעשים לא בדיבור
אני סתם לא שיתפתי איתה פעולה כי כעסתי על שהיא לא הבטיחה לבטל לי את חובת הדיווח, היא לא הסכימה אז איימתי עליה שאתאבד ולא אגיד לה מתי ואיפה
אבל בדרכ אני כן משתפת פעולה היא יודעת עלי הכל

הגיוני לגמרי שזה כיף אחרת היא לא הייתה עושה את זה, לחתוך זה ממש כאב שהוא כיף. כאב שמרוב שעושים אותו כבר מתרגלים ורוצים את זה עוד וזה כאב שהוא באמת כבר לא כואב.

לי זה נשמע קצת גם כמו מזוכיזם ושעמום... כדאי שתעסיקי את עצמך בדברים אחרים כמו ציור, האזנה למוזיקה, או נהפוך הוא אגרוף (בשביל להוציא אגרסיות כמו שאמרת.) ולשאלתך: היא פסיכולוגית, היא לא תיתן לך לפגוע בעצמך לא משנה מאיזה מניע זה.. היא תנסה לעזור לך ולעודד אותךם להפסיק עם זה ולא תיקח את זה כמשהו נורמלי כמו שאת לוקחת את זה...

שעמום זה לא, זה מן בריחה או פתרון. גם מזוכיזם זה לא בדיוק ההגדרה לזה.

באמת שאני מבינה אותך. אבל אני לא חושבת שזה רעיון טוב.
אני פעם פצעתי את עצמי מול הפסיכולוגית (כלומר פתחתי את החתכים שהחלימו) והתחיל לרדת מלא דם וזה הייתה סיטואציה מלחיצה וביזארית. אני יכולה להבין למה את רוצה וחושבת לעשות את זה. הפסיכולוגית שלי נבהלה ובהתחלה כעסה אפילו קצת! היא לא רצתה לתת לי לצאת לבד והזמינה את ההורים שלי מיד.
אז זה מה שבטח יקרה גם לך, אל תעשי את זה. תדברי איתה על זה אבל.

אגב אני ממש מזדהה איתך בקטע שגם לי לחתוך זה כבר לא נראה סיפור.. מבחינתי זה משהו "רגיל" אצלי.
אשמח אם נדבר (:

היא לא תיתן לך ופשוט תיקח לך את הסכין מהידיים.
ממליצה לך להגיד לה שזה מה שאת רוצה

אוקיי.. בכל מקרה לא התכוונתי לחתוך בפגישה אז לא חושבת שהיא תקרא להורים שלי
רק רציתי לצייר אז נראלי זה שונה

נמאס כבר מהספאמים הגרועים האלה

שואל השאלה:
תודה לכל מי שענה וניסה לעזור מעריכה את זה מאוד! ולתגובה האחרונה- נמאס מהתגובות המיותרות האלה לא לכולם יש חיים דבש כמו שלך

אני אובחנתי גם בהפרעת אכילה ומבינה עד כמה קשה לך!
מאחלת לך המון בהצלחה!
מקווה שתצאי מזה עם כמה שפחות פגיות וצלקות...

שואל השאלה:
תודה לכולם!

כדאי שתדברי איתה על זה שישבת לעשות את זה, היא צריכה לדעת.
וכמו שאמרו לפני-
אל תעשי את זה, לא מול הפסיכולוגית ועדיף שלא בכלל, זה מסוכן.