איך מתגברים על המוות?

מישהו הטריד אותי היום, ניסה לבוא לגעת בי, הדבר הראשון שעשיתי זה התקשרתי אליו, לגבר שלי, ואז נזכרתי פתאום שהדבר הכי קרוב אלי, הבן זוג שלי במשך שלוש שנים והחבר הכי טוב שלי מהגן, לפני חצי שנה נפטר.. כן כן נפטר מהמחלה הארורה הזאת .. אותה מחלה שגם לקחה לי את סבתא שלי עכשיו לוקחת לי את הגבר שלי, את האהוב שלי.
אין שנייה שאני לא מתגעגעת, כואב לי בכל חלק בגוף.
רק לשמוע את השם שלו מעלה לי דמעות בלתי פוסקות ..
אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעליו כבר במך חצי שנה שלמה! כולם מסתכלים עלי בפרצוף רחמני ואומרים לי "את חייבת להתגבר " כאילו אפשר להתגבר על משהו כזה?? מישהו חווה את זה?? מישהו יודע איזה כאב זה לחוות בסך הכל בגיל 16? וניסיתי הכל, פסיכולוגית לנסות להעסיק את עצמי אם זה לימודים לצאת קצת עם חברות, עם המשפחה , לצאת להליכות לנקות קצת את הראש אבל כל הלימודים האלה, ההליכות האלה, היציאות, שגורמים לי לשכוח ממנו מקסימום לחמש דקות אני לא באמת אמצע שם אהבה וסיפוק, לא אמצא את מה שהוא העניק לי.
הרגעים הכי קשים, הם הרגעים האלה שנייה לפני שאני נרדמת.. אני מנסה לחשוב על אלף דברים שיגמרו לי לא לחשוב עליו ומצליחה אבל שנייה לפני שאני מצליחה לעצום עין הוא חוזר אלי נכנס לי למחשבות ואני חולמת עליו וגם שם הוא מדהים. אז אני רוצה להתעורר אחרת חושבת אולי חלמתי את המוות שלך, מתה מפחד לפתוח את העיניים כי אני מקווה אולי לראות אותך ישן לידי בבוקר אבל אחרי שניות המחשבה הזאת נעלמת לי אני פותחת עיניים, רואה שאני לבד ואני מבינה שהדבר היחידי שנשאר לי זה לחלום עליך.
הוא היה פשוט מיוחד אניי לא מצליחה אפילו לנסות להסביר.. הדגדוג הזה בלב כל פעם שהוא היה אומר לי משהו או מחבק אותי.. ההודיה לאלוהים על הזכות שהייתה לי להיות איתו אין לי דרך להסביר את ההרגשה הזאת אני לא יודעת איך לתאר שעות של שיחות בלי לאבד עניין אני לא יכולה להסביר מה בוער בי כלכך לראות אותו כל הזמן לרצות להיות איתו לחבק אותו לנשק אותו..
כואב לי להתגבר, אני מנסה, אני באמת מנסה.. אני לא מצליחה.. מרגישה חסרת אונים כבר מרגישה שאין בי עוד יכולת לבכות אין בי עוד יכולת להרגיש את הכאב הזה.. איך לעזאזל מתגברים?!