אני בודדה בלי חברים ואני עצובה... איך להתעודד ולשכוח מהכל?

אוזניות ושירים.

תמצאי תחביבים לעשות, ללכת לחוג שאת אוהבת (שם גם תמצאי חברים עם תחביבים כמו שלך), תעשי ספורט וכושר, פשוט תעשי דברים שאת אוהבת שלא יתנו לך לחשוב ויגרמו לך לתעסוקה והנאה וגם יעבירו לך זמן!

לברוח מהמצב תמיד אפשר אבל בשביל לשנות אותו את צריכה להתמודד איתו ולפעול על מנת לשפר אותו

תמיד אפשר להכיר אנשים חדשים זה מה שקורה לנו בחיים

לנסות להכיר חברים, לעשות משהו שיעזור לך לעבור את זה

שואל השאלה:
אין לי איך להכיר חברים. לכולם תמיד יש תוכניות! נראה לי אני פשוט אצא לבד ואני אפגוש אנשים וזהו. נמאס לי מזה שאף אחד אף פעם לא פנוי.
ויש לי מלא תחביבים. זה מה שמחזיק אותי מאושרת.

"אין לי איך להכיר חברים" - באיזה שלב את בחיים? כי זה לא נכון כמעט תמיד אפשר.

שואל השאלה:
אני בת 19 בצבא. וזה לגמרי שקר מה שאומרים שבצבא אפשר להכיר חברים.
כנראה זה האופי שלי.
וואלה לא בא לי לשלוח הודעות/ להתקשר וכולם תמיד עסוקים.
אין איזו שעה פנויה? שעה, לא יותר בסופי שבוע.
זה סתם תירוץ, פשוט תירוץ. וואלה, גם אני עסוקה, אבל אם חברים רוצים לצאת, אני זורמת איתם (אלא אם מה שיש לי לעשות הוא יותר חשוב).
אני הולכת למסיבות שאני לא אוהבת, ולא ניהנת בהן כל כך, אבל אני עושה את זה כי לפעמים צריך להתפשר.
אנשים כאלה אגואיסטים וצבועים ומגעילים אותי. אני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד.
אומרים לי שרוצים להתחבר איתי, אבל זו תמיד אני שמתקשרת, אני שיוזמת. הם לא עושים שום צעד. כלום. שום דבר.
אבל כמו שאמא לי אומרת: יש להם את החברים שלהם, הם לא צריכים אותי.

ניסית להתחבר לאנשים מפלוגות אחרות או שתנסי במקומות אחרים? ניסית לבקש זמן פנוי לנוח? אם את לא אוהבת מסיבות אז אל תלכי אם לא בא לך, את יכולה לנסות להכיר חברים דרך התנדבות, אל תרדפי אחרי מי שלא רוצים אותך, או שהם עסוקים או שאת צריכה להיות קצת עצמאית ולא לרדוף אחרי אנשים אם הם לא זמינים. עזבי אותם ונסי להתקדם לאט לאט

"זה לגמרי שקר מה שאומרים שבצבא אפשר להכיר חברים" - יש הרבה אנשים שהכירו חברים בצבא (כולל אני).
"כנראה זה האופי שלי" - מהו? ולמה את חושבת שהוא מונע מבעדך להתחבר עם אנשים?
"וואלה לא בא לי לשלוח הודעות/ להתקשר וכולם תמיד עסוקים " - אני לא יודע במה ה"חברים" שלך עוסקים אבל אם היית חשובה להם מספיק הם היו מוצאים זמן לדבר איתך ולא אומרים שהם עסוקים כל הזמן.
"אני הולכת למסיבות שאני לא אוהבת" - אל תלכי חבל שתסבלי סתם.
"אנשים כאלה אגואיסטים וצבועים ומגעילים אותי. אני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד" - 1. כולם אגואיסטים וצבועים ברמה כזאת או אחרת וזה לא בהכרח דבר רע. 2. כנראה שלא הכרת את האנשים הנכונים כי אם את לא יכולה לסמוך עליהם סימן שהם לא חברים אמיתים.
"אומרים לי שרוצים להתחבר איתי" - כמו שאומרים "מילים כמו חול ואין מה לאכול" אם הם באמת רוצים להתחבר איתך אז שיראו את זה ולא יגידו את זה רק בתור מס שפתיים.
ואמא שלך בהחלט צודקת.
יש לי משהו אישי לספר לך אבל אני מעדיף בפרטי אז אם בא לך לשמוע אותו את מוזמנת לשלוח לי הודעה.

שואל השאלה:
אני כנראה לא כמו כל האנשים האלה.
כנראה זה האופי שלי"- אופי כזה שלא מאפשר לי להתחבר לאנשים באמת. אני תמיד "המצחיקה." "הנחמדה." אף פעם לא זו שאפשר באמת לדבר איתה סתם ככה, תמיד אני יוצאת מביכה כזו.
- אני לא יודע במה ה"חברים" שלך עוסקים אבל אם היית חשובה להם מספיק הם היו מוצאים זמן לדבר איתך ולא אומרים שהם עסוקים כל הזמן.

בדיוק בגלל זה לא בא לי להשקיע באנשים שלא משקיעים בי.
"אני הולכת למסיבות שאני לא אוהבת" - אל תלכי חבל שתסבלי סתם.

זהו שאיך בדיוק אני אכיר חברים? אמרתי לאמא שלי שאולי אני אצא לבד לכל מיני מקומות, לא יודעת איפה ואפגוש אנשים חדשים שלא מכירים אותי. אבל היא אומרת שלא כדאי ומה אני אעשה לבד והיא צודקת.

מה בעיה בדיוק באופי שלך? מצחיקה ונחמדה זה דווקא טוב, אנשים אוהבים כאלה שמצחיקים אותם בקטע טוב, נסי למצוא נושאי שיחה, דברים משותפים לדבר אתם, אז נסי לחפש אנשים שרוצים אותך בזכות מי שאת באמת, לא צריך דווקא דרך מסיבות את יודעת, אפשר גם דרך עבודה ושירות לאומי, התנדבות, את בוגרת ואת בת 19, את יכולה לנסות להסתדר לבד ולהיות עצמאית, את כבר לא ילדה, בגילך את מאוד בוגרת, מסיבות לא הדרך היחידה להכיר חברים, גם יש חוגים או קורסים, התנדבות, עבודה, שירות לאומי, מקומות אחרים. את לא צריכה לחפש במסיבות, תרחיבי אופקים, תנסי מקומות אחרים, ובנוגע לאימא שלך, את כבר לא ילדה נכון? את יכולה להסתדר לבדך, להיות עצמאית ולא להיות תלויה באחרים, והיא די טועה, בגיל שלך צריך לנסות גם במקומות אחרים, אפשר להיות עצמאית ולא תלויה במישהו, אפשר לפתח נושאי שיחה וללמוד איך למשוך אנשים בדרך טובה, להרשים אותם דרך שפת גוף, להכיר מי שבאמת רוצה אותך. להתנסות במשהו, ככה לומדים, אם לא טוב לך במסיבות אז אל תלכי לשם, את סובלת שם, למה לך להיות במקום שרע לך? זה לא המקום שבו אפשר ממש להכיר אנשים איכותיים וטובים באמת, מסיבות אולי אפשר להכיר, אבל זה לצורך בילויים, אם את חפצה להכיר באמת אז גם במקומות אחרים, אל תוותרי, אופי שלך בסדר מעולה, אין שום בעיה בלהיות מצחיקה, זה דבר טוב להצחיק אנשים ולגרום להם לצחוק ממך, לספר בדיחות וכל זה, גם שרוב הבנים עושים את זה בשביל למשוך בנות, זה טוב גם בשביל להיות קומיקאית, נחמדה גם טוב. את צריכה גם להיות נחמדה למי שראוי לזה, אבל בערבון מוגבל, לא לכל אחד, לא לאנשים שפוגעים בך או מנצלים בך, תהיי קצת תקיפה ותעמדי על שלך, מעבר לזה את בסדר גמור, יש המון שיטות איך לדבר עם אנשים ולהרשים אותם לטובה, מלא, את יכולה לנסות לחפש באינטרנט, ספרים, יש פה שני אנשים שיש להם המון עצות טובות שיעזרו לך, את יכולה לנסות לדבר על נושא משותף, למצוא מה שמשותף לך ולהם, גם ביטחון עצמי חשוב והערכה עצמית, עצמאות, ללכת בגב זקוף, נסי להתנסות בדברים אחרים, אל תוותרי על זה, גם שאל תנסי לרדוף בכוח אחרי מי שלא רוצה, אל תשכחי שגם כבוד עצמי חשוב פה, לא לרדוף אחרי מי שלא רוצה, ומי שהוא עסוק או שלא רוצה אותך או שהוא לא פנוי או זמין, לא אומר שזו בעיה שלך או אשמתך, אם הם לא יכולים או שלא בא להם, תעזבי אותם, ותנסי לחיות את החיים שלך, תהיי עצמאית, לפעמים זה טוב להיות עם חברים ולפעמים אם הם לא רוצים או עסוקים, את יכולה לבלות קצת עם עצמך, להיות עצמאית, לא להיות תלויה באנשים, קצת עצמאית. אל תאשימי את עצמך אם לא הצלחת ואם מישהו לא רוצה או יכול או עסוק מדי לבוא אתך, זו לא אשמתך או בעיה שלך אם הוא עסוק או לא רוצה, לא רוצה בעיה שלו, שיבושם לו, אם הוא רוצה והוא לא יכול כי יש לו דברים אחרים, מילא, ואם הוא רוצה והוא יכול אז גם טוב

שואל השאלה:
אני בכללי לא תלויה באנשים, אבל אמא שלי ואחותי משתגעות מזה שאני יכולה להיות שבועות שלמים בבית ולא לצאת ויש להם תחושה שכל מה שאני עושה בחיים זה לכתוב. הן כל פעם מחדש חופרות לי על זה.
כן, אני מצחיקה, אבל אני לא יודעת, אולי אנשים חופרים לי על זה.
היום אחותי אמרה לי שאחרי צבא אי אפשר להכיר אנשים כי כל אחד יש לו את המקום שלו וזה הזמן שלי ליהנות.
(מבחינתן ליהנות זה להיות מחוץ לבית וללכת למסיבות עם חברים, כשאני אומרת להן שאני ניהנת לשבת בחדר ולכתוב סיפורים הן מתווכחות איתי)
אמא שלי מכריחה אותי להתקשר לאנשים ולשאול אותם אם הם רוצים להפגש, והיא ממש לוחצת עלי.
די אני בת 19, אני לא רוצה יותר. אני מרגישה כמו ילדה בת שלוש שקובעים בשבילה פגישות. איך יהיו לי ככה חברים? כל פעם שאני עושה משהו שהוא "לא מקובל חברתית." או שאני סתם מדברת רק חמש דקות בטלפון ולא מאריכה את השיחה היא דואגת להעיר לי. וניסיתי לדבר איתה, הגעתי בינתיים רק למבוי סתום ולתחושה הזו שאני זו הבעיה.

טוב, אין שום בעיה שתהיי בבית ותכתבי סיפורים, זכותך, אני חושבת שאת חייבת לעמוד על שלך ולדרוש מאימא שלך לעזוב אותך בשקט כי את כבר לא ילדה קטנה שצריכה שיגידו לה מה לעשות ומה לא לעשות, תכלס את בת 19, את עברת הגיל הזה שבו אומרים לך מה לעשות, את גברת ואישה לעצמך, נסי לומר להן שאת זו שתחליטי מה שאת רוצה לעשות, ואת זו שקובעת, זו זכותך ואלה החיים שלך. את לא הבעיה, את צריכה להראות לה שהיא פוגעת בך בדרך הזו, את כבר בוגרת והיא לא יכולה להכריח אותך לעשות דברים שאת לא רוצה, או לשלוט על החיים שלך ועליך ולומר לך מה לעשות, הגעת לגיל בגרות שבו את קובעת ומחליטה, את כבר לא בשליטת ההורים שלך, את בת אדם בוגרת, עם דעות ורצון משלה, זכותך להביע את דעתך ולעשות מה שאת רוצה להחליט, ואם זה לא מוצא בעיניה שתנסה להתגבר על זה, אלה הם חייך, אלה החיים שלך, לא שלה, שלא תנהל אותך ותחליט במקומך, תחליטי את במקומה.

שואל השאלה:
אני חושבת שאת ממש צודקת.
כי בסך הכל אני לא יודעת למה שמישהו לא ירצה להתחבר אלי ובבסיס כל הבנות אוהבות אותי.
אולי אני תמימה, ומרכלים עלי מאחורי הגב, אבל מה שלא יודעים, לא פוגע.
אז מבחינתי אני בסדר עם כולם.
אבל אני פשוט שונאת כשלוחצים עלי, כשמנסים להפחיד אותי שאם לא עכשיו, אז זה לא יקרה אף פעם.
כשאני בלחץ יש רק שתי אפשרויות:
1. אני אכנס לתוך העולם שלי ויהיה מאוד קשה לגרום לי לצאת ממנו, כי אני מפחדת שאני עושה משהו לא נכון.
2. אני אנסה לירות לכל מיני כיוונים ותמיד אפספס את המטרה.
מה שאני מחפשת זה קשר עמוק, קשר מעניין. חברה אחת או שתיים שאפשר לדבר איתן. אני לא מעוניינת לבזבז את הזמן שלי על אנשים שלא שווים אותו.

טוב, נותר רק לעשות את זה בזמן שלך וברצון שלך, בלי לחצים, רואים שיש לך מטרה טובה, קשר עמוק ומעניין זה טוב, וטוב שאת יודעת מה שאת רוצה ומה שאת לא רוצה, זו כבר התקדמות מעולה, כולם שונאים שעושים להם לחץ, זה גורם להמון טעויות, את צריכה לעשות את זה בעצמך וברוגע וברצון שלך. לאט לאט, הכיוון שלך טוב וגם הגדרה שלך לקשר וחברה, תכלס זה מה שחלק רוצים שיהיה להם, קשר מעניין ועמוק וחברה לדבר אתה, גם לא לבזבז על מי שלא שווה אותך זה טוב, הכי חשוב להתרחק מאנשים רעילים, רכלנים, תכננים, פוגעניים, ועוד, לשמור מרחק, כולל צבועים, את צריכה חברי אמת, אנשים כנים ונחמדים, גם חשוב שלא תוותרי בחיפוש הזה, יהיו לך מקרים שלא תמיד תצליחי, וחלק מאנשים שאולי תפגשי כן יהיו ירצו אותך או לא ירצו, כל זה תהליך, עד שתמצאי את השווים באמת, בין אם כן או לא, תלמדי לנסות לסלוח לעצמך ולהעריך את עצמך אם לא הצלחת, מי שירצה אותך, יופי, מי שלא, גם יופי, תעריכי את עצמך ושמרי על כבוד עצמי, לא לרדוף אחרי אנשים בכוח, להתחנן אליהם או לנסות לקנות אותם, תראי להם מה את שווה, אל תוותרי על עצמך. את מסוגלת ויכולה.